לטענת הנתבעים שכנגד:
"8. הערה: בכתב התביעה שכנגד, עתרו התובעות לסעד של 739,549 ₪ הכולל שני רכיבים: יתרת התשלומים נכון למועד הגשת התביעה שכנגד; ופיצוי מוסכם. ואולם, בסיכומיהן, הוסיפו התובעות, סעד חדש שלא בא זכרו בכתב התביעה ושלא שולמה אגרה בגינו: "... בתוספת הצמדה וריבית מוסכמת (סעיף 4 לכתב ההתחייבות) עד למועד התשלום בפועל" (ההדגשה במקור – ש.כ; לסיכומי התובעות) (להלן: "הסעד החדש")."
אני דוחה טיעון זה.
בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שהיו בתוקף בעת הגשת כתב התביעה שכנגד נאמר:
"הסעד המבוקש
--- סוף עמוד 37 ---
14.(א) בכתב התביעה רשאי התובע לבקש כל סעד שמוסמך בית המשפט לתיתו, לרבות צו לתשלום סכום כסף, צו אכיפה, צו עשה, צו שלא תעשה וצו הצהרתי.
(ב) כתב התביעה יפרש את הסעד הנתבע, אם לחלוטין ואם לחלופין; אך אין צורך לבקש סעד כללי לרבות הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט שבית המשפט מוסמך ליתן אותו בכל מקרה לפי שיקול דעתו כאילו נתבקש על כך."
בכתב התביעה שכנגד עותרות התובעות שכנגד לשני סעדים:
- תשלום של יתרת החוב אשר בכתב ההתחייבות הבלתי חוזר.
- פיצוי מוסכם.
תשלום של יתרת החוב אשר בכתב ההתחייבות הבלתי חוזר.
כבר נאמר, שלמעט חוב העבר בסך 132,257 ₪ נכון להיום, שאר התשלומים משולמים באופן סדיר ע"י הנתבעים שכנגד. עד כה שולמו 44 שיקים בסך 10,312 ₪ כל אחד והתובעות שכנגד מחזיקות בידיהן עוד 20 שיקים כל אחד בסכום זה, אותן הן גובות מידי חודש.
משהסכימו התובעות שכנגד להמשיך ולקיים את כתב ההתחייבות הבלתי חוזר גם לאחר ההפרות דלעיל וגם לאחר הגשת התביעה שכנגד, וכאשר התשלומים מבוצעים עתה כסדרם והשיקים אותם מחזיקים התובעות שכנגד נפרעים כסדרם, אין שום הצדקה להעמיד עתה לפירעון מיידי את יתרת החוב בהתאם לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר ויש להסתפק בחיוב הנתבעים שכנגד לשלם לתובעות שכנגד את סכום חוב העבר בסך 132,257 ₪ נכון להיום, כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן בתוספת הריבית המוסכמת 5% מהיום ועד התשלום בפועל.
--- סוף עמוד 38 ---
כבר נאמר, שנכון יעשו הנתבעים שכנגד אם יסלקו/ישלמו באופן מיידי חוב זה וימנעו בכך את ההצמדה והרבית דלעיל על חוב זה.
הפיצוי המוסכם.
ב"כתב ההתחייבות הבלתי חוזר" נאמר:
"30.3.4 השוכרת תשלם לקנית את מלוא הנזקים שנגרמו לקנית או מי מטעמה ומלוא הפיצויים המגיעים לקנית על פי הסכם זה ו/או הדין, ומוסכם כי בכל מקרה תשלם השוכרת לקנית פיצוי קבוע ומוסכם מראש, בשיעור של דמי השכירות ודמי הניהול שהיו מגיעים מהשוכרת לקנית ולחברת הניהול על פי הסכם זה בגין החודש שקדם להפרה מוכפל בשש וזאת ללא צורך בהוכחת נזק. הצדדים מצהירים כי קבעו את הפיצוי הנ"ל לאחר הערכת גובה הנזק שעלול להיגרם לקנית כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי השוכרת וביטולו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מכל זכות אחרת העומדת לקנית על פי דין ו/או ההסכם. "