בע"א 628/87 יוסף חורי נגד חברת חשמל בע"מ (וערעור נגדי 640/87) פד"י מ"ו(1) 115, 119, אומר כב' הנשיא מאיר שמגר:
" סעיף 15 (ב) לחוק קובע לאמור:
"הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה" (ההדגשה שלי – מ' ש').
פרשנות ההוראה הנ"ל הינה, כי "הבחירה ניתנת (בסעיף 15(ב)) לצד הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו" (ע"א 532/83[1], בעמ' 329; וראה: ע"א 593/79 [2] בעמ' 331; ר' סנילביץ', "פיצויים מוסכמים – השוואה בין המשפט הישראלי לדין במשפט הקונטיננטלי": ספר אורי ידין (בורסי, בעריכת א' ברק, ט' שפריץ, תש"ן) כרך ב', בעמ' 133, 160). מקום בו נתבעו יחדיו פיצוי מוסכם ופיצוי לא מוסכם, ראו בכך בדרך כלל משום תביעות חלופיות ע"א 707/78, 713(3), בעמ' 800; ע"א 748/80, 798[4], בעמ' 322, 324; ע"א 1/84[5], בעמ' 671). עומדת על כך פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 599: "בניגוד למצב המשפטי שקדם לחוק התרופות, ואשר על-פיו היוו פיצויים מוסכמים תקרה או גבול עליון לפיצויי הנפגע, מקנה סעיף 15(ב) לנפגע זכות
--- סוף עמוד 40 ---
בחירה בין תביעת הפיצויים המוסכמים לבין תביעת פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 לחוק. המילה 'במקומם' בסעיף 15(ב) מעידה על כך, כי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות. על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים. לכל אחת מדרכים אלה יתרונות וחסרונות משלה. נפגע התובע פיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 אינו צריך להוכיח נזק ואינו חייב להקטין את נזקו. אולם, הוא כפוף לסמכות ההפחתה של בית-המשפט. נפגע התובע פיצויים על הנזק שנגרם לו בפועל, לפי סעיף 10, צריך להוכיח נזק, סיבתיות וצפיות, וכן עליו להקטין את ניזקו, אולם אין הוא מוגבל בתקרת הפיצויים המוסכמים ואף אינו צריך לחשוש להפחתתם".
מציין ד' קציר בספרו תרופות בשל הפרת חווה (תמר, 1991) 1076:
"הנפגע, המחלט את הסכומים שבידו, ייראה כמי שבחר בפיצויים מוסכמים, ואזי לא יהיה הוא זכאי לתבוע פיצויים אחרים במקומם. ואולם, כשם שאין סעיף פיצויים מוסכמים מחייב את הנפגע, כך אין הוא מחויב להסתפק בחילוט, וזכאי הוא, תוך התעלמות מן החילוט, לתבוע פיצויים עבור נזקיו הממשיים".