ובהמשך נקבע, כי מדובר ב:
"תניית פטור המנוגדת להוראות הקוגנטיות הקבועות בסעיף 5א לחוק. הצדדים לא הסכימו על מועד חדש למסירת הדירה, ולכן לצורך קביעת הפיצוי על-פי סעיף 5א לחוק יש להתייחס למועד המקורי שנקבע בחוזה בין הצדדים".
--- סוף עמוד 27 ---
101. סעיף 4י' להסכם דנן קובע, כי "במקרה של שינויים עלול מועד מסירת החזקה בנכס להידחות" וכי הקונה "מוותר על כל טענה ו/או תביעה כלפי המוכרות בקשר לכך".
הוראה זו בהסכם המכר הינה רחבה. כך גם לא נקבו הנתבעות, בהודעה ששלחו לתובעים, במועד חדש באופן ברור, אשר היה מאפשר לתובעים לכלכל צעדיהם כראוי. בהתאם לפסיקה לעיל, תנאי בהסכם מכר לפיו שינוי בתכנית גורר דחייה בלתי מוגדרת של מועד המסירה, עומד בסתירה לסעיף 5א' לחוק המכר. יתרה מכך, הטענה, כי המכתבים ששלחו הנתבעות לתובעים יצאו לאחר הזמנות השינויים הנטענות, לא נסתרה.
לאור האמור לעיל, הטענה בדבר עיכוב במסירה בשל שינויים שנעשו ביוזמת התובעים- נדחית.
איחור נוסף (בתביעות סחרוב וקושבצקי):
לטענת התובעים, הנתבעות לא טענו מעולם ולא הוכיחו כי לאחר שניתן טופס 4 תואמו שני מועדים למסירת הדירות בעניין תביעת סחרוב וקושבצקי. זאת, בניגוד להסכמי המכר האינדיבידואליים המטילים חובה על הנתבעות להוציא זימון מסודר למסירה ולוודא כי זה הגיע ליעדו, פעמיים, 7 ימים מראש.
102. בתביעת סחרוב – כאמור לעיל, מועד המסירה החוזי נקבע ליום 04.03.15 ואילו הדירה נמסרה רק ביום 20.08.15. לטענת התובעים, על אף שהנתבעות טענו (בתכתובת בין הצדדים טרם הגשת התביעה), כי נמסרה הודעה לתובעים על מוכנות הדירה למסירה ביום 27.04.15, נטען כי נדרשים שני תיאומים. בנוסף, נטען כי גם במועד הנ"ל הדירה לא הייתה ראויה למסירה, בעת שטרם הותקנו ברזים, ריצוף בחלק מהדירה, והדירה שימשה באותה עת בתור מחסן עבור פועלי הבניה. לטענת התובעים סחרוב, הנתבעות לא הכחישו טענות אלו בכתב הגנתן, ולכן הן מנועות מלכפור בטענה זו כעת.
מהודעה שנשלחה מטעם הנתבעות לתובעים סחרוב מיום 26.04.15 נכתב בסעיף 1, כי מסירת החזקה בדירה צפויה להימסר מידית (ההודעה צורפה כנספח 3 לתצהיר מטעם התובעים). אין חולק, כי הדירה לא נמסרה באופן מידי כפי שנכתב בהודעה מטעם הנתבעות וכי בפועל הדירה נמסרה רק ביום 20.08.15.
האם מונים את תקופת ה"גרייס" לצורך הפיצוי:
103. חוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973 (להלן, כאמור: "החוק") קובע, כי איחור במסירת הממכר גורר אחריו חובת פיצוי לרוכש. המחוקק קבע, כי איחור העולה על 60 יום מהמועד החוזי, מחייב תשלום פיצוי לתקופה שתחילתה ביום הראשון שלאחר המועד החוזי (סעיף 5א' לחוק, כמצוטט לעיל בפרק הדן בפן הנורמטיבי).