20. מספר ימים לאחר מכן הוגשה העתירה. במסגרת תשובת אומגה לעתירה, נמשכה העמימות בהתייחס למקומו של רמב"ם בהפעלת המעבדה (ראו בהקשר זה, למשל, הניסוחים בסעיפים 9, 94-90, 97 לתשובה). אכן, בתשובה עדיין צוין כי רמב"ם אחראי להקמה ולהפעלה של המעבדה ואולם, לצד זאת ציינה אומגה בתשובה גם: כי "אין כל מניעה כי ניתן יהיה להסתמך על הניסיון המקצועי של רמב"ם [...] וגם אין כל מניעה, לפי תנאי הסף כי רמב"ם יעניק לאומגה שירותי יעוץ ופיקוח להקמת המעבדה" (שם, סעיף 97); וכי רמב"ם הוא צד לא רלוונטי לעתירה. עוד באותה התשובה מציינת אומגה במפורש: "על פי הצעתה של אומגה נבנית בשטח נמל התעופה מעבדה חדשה, אליה נרכשים מתקנים חדשים, חומרים חדשים, תשומות נפרדות, עובדים חדשים שאינם עובדי רמב"ם, והכל בהתאם לתנאי ההסכם" (שם, סעיף 106). טענות אומגה לא מתיישבות אלו עם אלו: מחד גיסא היא טוענת לכך שאין היא מסתמכת על תשומה כלשהי שקשורה לרמב"ם, ובכלל זאת גם לא על ההון האנושי של המדינה (וזאת בכדי להשיב לטענת פנגיה כי הצעתה גורעת ממשאבי התשתיות הלאומיות); ומאידך גיסא ממשיכה לטעון שמי שיפעיל את המעבדה בפועל הוא רמב"ם. רמב"ם עצמו לא הביע עמדה לגופם של דברים, אך הוגשה עמדה מטעמו ומטעם משרד הבריאות שבמסגרתה התבקשה מחיקתם כצד להליך. אני סבור כי גם בכך יש כדי ללמד על תפיסתו המצמצמת של רמב"ם את תפקידו בהוצאתו לפועל של המכרז.
21. העמימות האמורה החריפה בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מינהליים. באת כוחה של אומגה הציגה עמדות סותרות בהקשר זה, כשתחילה ציינה כי רמב"ם משמש בעיקר כגורם מייעץ (עמ' 1, ש' 14, 20-18). בהמשך דבריה, הביעה עמדה אחרת, שלפיה "רמב"ם בונים פה במימון של אומגה במסגרת מכרז מעבדה חדשה. בחירת העובדים במעבדה ובחירת מנהלת במעבדה רמב"ם, עושים את זה" (עמ' 8, ש' 11-10). גם עמדת רשות שדות התעופה לא הייתה עקבית כשתחילה צוין ש"הכוונה היתה להקים מעבדה חדשה בנתב"ג כאשר רמב"ם משמש כיועץ. כל כוח האדם, כל הציוד, כל התשומות והחומרים מוקמים היום מאפס בנתב"ג. רמב"ם נותן ידע מקצועי" (עמ' 4, ש' 14-12). ואולם בהמשך, הסתייג בא כוח הרשות מתיאור תפקידו של רמב"ם כמתמצה בייעוץ גרידא וציין כי "מבחינתנו רמב"ם הוא הקבלן המשנה, שיפעיל את המעבדה מבחינה מקצועית, שלהבנתנו יש פה שני גופים שהולכים ביחד" (עמ' 6, ש' 31-30). עוד הוסיף כי העובדים יוכשרו על ידי רמב"ם, ההנחיות כיצד לבצע את הבדיקות ינתנו על ידי רמב"ם וכי "זה לא רק יעוץ אלא פיקוח שילווה את המעבדה [...] אם קבלן המשנה הוא הגורם שמסתמכים עליו, אז קבלן המשנה הוא זה שיעניק את הש[י]רותים" (עמ' 7, ש' 11-9). יוער כי במסגרת הדיון התעוררה גם שאלת כוח האדם במעבדה שתוקם, ובאופן קונקרטי, אם מנהלת המעבדה לווירולוגיה קלינית, שצוינה במסגרת התצהיר של רמב"ם תיקח חלק במעבדה בנתב"ג. כעולה מדברי באת כוח אומגה נדמה היה שאכן קיימת חפיפה מסוימת בין עובדי רמב"ם לעובדי המעבדה, כשציינה: "התגמול של אותם עובדים שמסייעים במסגרת המכרז הזה הוא לא במסגרת העבודה הרגילה שלהם ברמב"ם אלא זה מעבר לעבודה הרגילה שלהם" (עמ' 2, ש' 7-5). באת כוח משרד הבריאות ורמב"ם טענה בדיון כי בכל הנוגע לשימוש בהון האנושי של רמב"ם "נעשה וייעשה שימוש בשלב היעוץ. לפי מה שנמסר לי, מדובר ביעוץ של מנהלת המעבדה שזהו המשאב האנושי שמשתמשים בו. אני סבורה שזה היקף הדברים והיקף כוח האדם המדובר" (עמ' 3, ש' 20-18). בהמשך הוסיפה שמדובר גם במעורבות של מנהלת המעבדות הכללית של רמב"ם (עמ' 4, ש' 22-20). גם נקודה זו נותרה עמומה. בפסק הדין, כפי שכבר ציינתי לעיל, קבע בית המשפט כי מעורבות רמב"ם בהפעלת המעבדה תחומה לשני אנשי מקצוע שמלווים את המעבדה בליווי מקצועי.