22. גם בכתבי הטענות לפנינו, ובדיון שקיימנו בערעור לא התבהרה התמונה עד תום. כך, אומגה ציינה במפורש בעיקרי הטיעון מטעמה "הפיקוח והיעוץ נעשה על ידי בית החולים רמב"ם ואולם ברור כי כל ההפעלה, הנשיאה באחריות, רכישת החומרים והסיכון הכלכלי הוא של אומגה בלבד" (שם, סעיף 54; ההדגשה הוספה – ע' פ'). בהמשך, ציינה כי מטעם רמב"ם מייעצים לה "מספר מצומצם ביותר של יועצים, אשר פועלים מעבר לשעות העבודה" (שם). לעומתה, בעיקרי הטיעון מטעם הרשות צוין כי "הרשות רואה [בבית החולים רמב"ם – ע' פ'] אחראי ישיר ושותף מלא להפעלת מערך הבדיקות בנתב"ג" (שם, סעיף 45; ההדגשה הוספה – ע' פ'). במהלך הדיון נשאלו אומגה ורמב"ם מספר פעמים שאלות שנועדו לסייע בהבנת היקף מעורבותו של רמב"ם בהקמת ובתפעול המעבדה. כך, טען בא כוח הרשות כי "רמב"ם נמצא שם; אחראי על הפעלת המעבדה" (עמ' 7, ש' 23) ואף ציין כי מי שמפעיל את המעבדה בשטח הם "אנשים שנשכרו על ידי רמב"ם ועל ידי [אומגה – ע' פ']" (עמ' 8, ש' 5). בהמשך, ציין כי הוא "מתאר לעצמו" שהחוזה של העובדים אינו עם רמב"ם. גם באת כוח אומגה לא הצליחה להבהיר את הסוגיה, כשטענה שעובדי המעבדה הם עובדים שכפופים לרמב"ם ואף ציינה כי נבחרו על רמב"ם; ולצד זאת הבהירה כי הם אינם עובדי רמב"ם. בא כוח המדינה הבהיר כי רמב"ם הוא "המלווה המקצועי של הסיפור הזה" (עמ' 11, ש' 25).
23. חרף העמימות הרבה שאופפת את שאלת היקף מעורבותו של רמב"ם במעבדה, ניתן להסיק מכל האמור לעיל מספר מסקנות: ראשית, המצג שהוצג לוועדת המכרזים העליונה, עת בחרה את הצעת אומגה כהצעה הזוכה במכרז היה כי רמב"ם ינהל ויפעיל את מעבדת הקורונה שתוקם בנתב"ג, כפי שמתחייב מתנאי המכרז. אין זה המצב הקיים. שנית, התמונה העולה מהגרסאות השונות שהובאו בהקשר זה היא כי רמב"ם משמש כיועץ ומסייע בדרך זו להקמת (וייתכן גם להפעלת) המעבדה (ויש להדגיש כי זו, בעיקרה, גם הגרסה העובדתית שנקבעה בסופו של דבר בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים). שלישית, אף גרסה זו – לא נתמכה כדבעי ולא הובאו די נתונים התומכים בה. בכלל זאת: לא פורטו הגורמים מטעם רמב"ם שבחרו, כנטען, את כוח האדם שפועל היום במעבדה; לא ניתן מידע מלא על הגורמים שייעצו ומייעצים מטעם רמב"ם (על אף שנטען כי מדובר ב"מספר מצומצם"); לא הובהר איך מבוצע ומה כולל אותו ייעוץ; לא הובררה עד תום שאלת העסקתם של העובדים במעבדה ושל היועצים מטעם רמב"ם; והאם משרד הבריאות נדרש למכלול השאלות האמורות ולמידת המעורבות של רמב"ם בהקמת המעבדה. בהקשר זה אף מצאתי לציין שאומגה ורמב"ם בחרו – מטעמיהם שלהם – לא להביא לפנינו את החוזה ביניהם, שהיה עשוי לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. ואולם, אף אם אקבל במלואה את הטענה כי הקמת המעבדה נעשתה בייעוץ של רמב"ם (ואף, נניח, בבחירת והכשרת כוח אדם על ידה) – הרי שבפועל, מי שמבצע את הבדיקות ומנהל את המעבדה בנתב"ג אינו רמב"ם.