24. אכן, יש להצר על כך שעניין זה מתברר ומלובן במלואו בשלב זה לראשונה, אך אני סבור שהיה בידי ועדות המכרזים של הרשות להבחין בכך כבר בבחינת הצעתה של אומגה ולמצער לאחר הגשת השגותיה של פנגיה. הדחיפות והחשיבות שבקיום המכרז והוצאתו לפועל ברורות, אך אני סבור שהיה מקום שוועדת המשנה (או ועדת המכרזים העליונה) תברר אם וכיצד רמב"ם, אשר הצהיר במפורש כי יעניק את השירותים הנדרשים, עתיד לעמוד בהתחייבות זאת. ובכלל זאת, ניתן היה גם לברר איך עתיד לעמוד בהתחייבות זו מבלי לעשות שימוש במשאבים הקיימים של בית החולים. זאת לא נעשה (ראו מכתב הרשות מיום 21.9.2020 שלפיו: "לא נדרשה, לא התבקשה וממילא לא נמסרה לוועדת המכרזים 'עמדה או התייחסות' מטעם בית החולים רמב"ם, משרד הבריאות או חוות דעת אחרת"). אף אם בירור שכזה לא היה מלמד באופן חד משמעי כי הצעת אומגה לא עומדת בתנאי הניסיון המקדמי, לכל הפחות, היה הדבר מעורר ספקות בקרב ועדת המשנה (השוו: ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ, פסקה 17 (13.5.2013) (להלן: עניין אולניק)). משכך גם אין בידי לקבל את עמדת הרשות שלפיה הטענות בערעור זה (בנוגע לעמידת אומגה בתנאי הסף) הן בבחינת הרחבת חזית אסורה וכי לא מוצו ההליכים בעניינן משלא הובאו לפני ועדת המכרזים. זאת ועוד, עיון בעתירה מלמד כי כבר בגדרה הועלתה במפורש שאלת היקף מעורבות רמב"ם בהפעלת המעבדה (ראו, למשל, סעיפים 17-15, 45, 122-115 לעתירה). אכן, הטענות והדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים, כמו גם טענות פנגיה בפנייתה לרשות לאחר ההכרזה על הזכייה לא התמקדו בשאלת היקף מעורבות רמב"ם, אך הדבר נובע בין היתר מכך שלא הייתה לה כל דרך לדעת שרמב"ם – בניגוד ללשון הברורה של התצהיר שמילא – לא מתעתד להפעיל את המעבדה בנתב"ג.
25. לפני סיום מצאתי להתייחס לטענה נוספת. פנגיה טענה בערעורה שאף אם רמב"ם מעניק שירותים מסוימים כקבלן משנה, הרי שבכך יש כדי לגרוע ממשאבי התשתיות הלאומיות – וגם מטעם זה יש לפסול את ההצעה (כאמור בתנאי התשתיות הלאומיות, סעיף 4.1.4 לחוזה ההתקשרות; ובעניין זה הפנתה פנגיה גם לסעיפים נוספים אשר רלוונטיים לשיטתה). נוכח התוצאה שאליה הגעתי, ובכלל זאת גם המסקנה כי בפועל רמב"ם לא מעניק את שירותי המעבדה, איני נדרש להכריע בשאלה אם שימוש בכוח אדם של רמב"ם (מצומצם ככל שיהיה) גורע ממשאבי התשתיות הלאומיות (ומה משמעותו של פגם נטען זה). עם זאת, ראיתי לציין כי בעניין זה מקובלת עלי עמדת הרשות ואומגה שלפיה לא הייתה מניעה עקרונית להסתמך על בית חולים ציבורי כקבלן משנה. אזכיר שבמסמך הבהרות מס' 2 ציינה הרשות במפורש כי קבלן משנה יכול שיהיה מעבדה שאינה מעבדה פרטית (כגון מעבדה של אחת מקופות החולים) "ובלבד שמתן השירותים לרשות באמצעות מעבדה כאמור [...] תאושר על ידי משרד הבריאות לכל תקופת ההתקשרות". גם באיסור על שימוש במשאבי התשתיות הלאומיות, שעליו סמכה פנגיה חלק מטענותיה, מצוין שהאמור בו הוא "בהתאם להנחיות הרגולטור". משכך, ככל שרמב"ם היה מפעיל דה פקטו את מעבדת בדיקות הקורונה, הרי שלא מן הנמנע שאם היה ניתן לכך אישור ממשרד הבריאות, הצעה שנסמכת עליו כקבלן משנה יכלה לעמוד בתנאי המכרז. ואולם, כאמור, עניין זה אינו נדרש להכרעה בהליך שלפנינו וממילא אין בו כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגעתי ושלפיה הצעת אומגה היא הצעה שלא עומדת בתנאי הסף של המכרז.