17. כלומר, מנוסח הוראת סעיף 6 לחוק החברות, כמו גם מהספרות וההלכה הפסוקה עולה שהרמת מסך תיעשה במקרים שבהם הוכח שנעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי להונות אדם או לקפח נושה ולחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו . יש צורך במודעות של בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כמו כן, בבוא הערכאה השיפוטית להרים את מסך ההתאגדות, עליה ליתן דעתה, בין השאר, לשאלה אם החברה יכולה לפרוע את חובותיה. לבסוף יש לבחון אם בנסיבות העניין "צודק ונכון" להרים את מסך ההתאגדות.
18. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי הכללים בדבר הרמת המסך, מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה. לצד זאת, יש לזכור שנקודת המוצא כאמור, הינה שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד.
19. משזו נקודת המוצא, ואף שמדובר ביחסי עבודה, אין די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך. יפים לכאן בשינויים המחויבים הדברים מפי השופט אילן איטח (כתוארו אז) בפסק הדין בפרשת טוקו שף , בקבעו, כדלקמן:
"דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".
20. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע, והוא נטל לא קל כלל ועיקר.
21. אשר לביצוע ניכויים משכרו של התובע ואי העברתם לפיקדון מסתנים, יצוין כי בנוגע לביצוע ניכויים לקרן פנסיה, עמד כב' בית הדין הארצי לעבודה לא אחת על החומרה שאותה יש ליחס להתנהלות מעסיק אשר מנכה משכר עובד תשלומים אלו מבלי להעביר את הכספים ליעדם ותוך יצירת מראית עין בתלושים של הפרשות לפנסיה. בית הדין עמד על כך שמדובר ביצירת מצג שוא ובשליחת יד בכספי העובד, וראה בכך עילה מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות וזאת אף מבלי שנדרשה ראיה בדבר עירוב נכסים או בדבר הקמת חברות סדרתית (התנהלות המהוות בדרך כלל אינדיקציה לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה) .
22. אף בעניין סטפנסקי, נדרש כב' בית הדין הארצי, בין היתר, לשאלת הרמת המסך במקרה בו החברה המעסיקה ניכתה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירה אותו לקופת הגמל. בית הדין ציין כי הגם שנקבע בפסיקה קודמת כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם עשויה להוות עילה להרמת מסך, גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת ואין מדובר בקביעה אוטומטית. מכאן שלא די בהכרח באי העברת כספי הניכויים כעילה להרמת מסך, הגם שזו עשויה להיות נסיבה משמעותית.
23. בעניינו, אין אנו סבורים שהתובע הוכיח שימוש לרעה בעקרון מסך ההתאגדות, או כי הנתבע 2 פעל בחוסר תום לב או מתוך כוונה להתחמק מתשלום זכויותיו של התובע ולא הוצגה תשתית עובדתית מספקת לצורך הרמת מסך כנגד הנתבע 2.
24. לא זו אף זו, לא הוכחה מודעות או למצער חשד של הנתבע 2 בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה.
25. כמו כן, יש לתת את הדעת להיקף האחזקות של הנתבע 2, וכן לכך שמכלל בעלי המניות, התביעה הוגשה נגדו בלבד, מבלי שהוכח כי הנתבע 2 היה "הרוח החיה" ו"המוציא והמביא" בנתבעת 1.
26. בהקשר זה יפים הדברים שנקבעו בעניין טוקו שף: