בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57918-11-18
26 ינואר 2021
לפני:
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציגת ציבור עובדים – גב' דבורה גורין
נציג ציבור מעסיקים – מר אבינועם בן יצחק
התובע אבובקר ברדה דאביה
ע"י ב"כ: עו"ד מרעי
–
הנתבעים 1. קפטן קארי בע"מ
2. גיא בליס
ע"י ב"כ עו"ד ועקנין
פסק דין
המחלוקת העיקרית העומדת לפתחנו בתיק דנא הינה האם יש לבצע הרמת מסך כנגד הנתבע 2 ולחייבו בחובות הנתבעת 1.
העובדות הצריכות לעניין
1. הנתבעת 1 ניהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה את מסעדת "קפטן קארי" בשרונה מרקט.
2. הנתבע 2 היה אחד מארבעת בעלי מניות בנתבעת 1 (שותף בשיעור 15%) ואחד מבין חמשת הדירקטורים שלה.
3. התובע, אזרח סודן אשר שהה בישראל במועדים הרלוונטיים לתביעה, הועסק על ידי הנתבעת 1 החל מחודש מרץ 2017 ועד להתפטרותו בסביבות חודש אוקטובר 2018 (המועד המדויק נתון במחלוקת בין הצדדים) לצורך הגירה לקנדה.
4. התביעה דנן הוגשה ביום 26.11.2018, וביום 3.2.2019, ערב צאתו של התובע לחו"ל, נגבתה ממנו עדות מוקדמת.
5. ביום 19.6.2019 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 1. ביום 20.10.2019 ניתן נגד הנתבעת 1 צו פירוק, ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 17.10.2019 עוכבו ההליכים כנגדה.
6. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 בחובות הנתבעת 1.
7. לטענת התובע, מתכונת העסקתו השתנתה במהלך תקופת עבודתו וזאת מבלי שניתנה לו הודעה לעובד כדין ומבלי ששולמו לו מלוא שכרו והזכויות הסוציאליות. משכך, דרש התובע בנסגרת תביעתו את הסעדים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, שכר עבודה לחודש נובמבר 2018, דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים, הפרשי שכר בגין שעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר כדין, פיצוי בגין היעדר ביצוע הפקדות לפיקדון מסתננים, החזר כספי הפיקדון שנוכו משכרו ולא הועברו לייעדם.
8. לטענתו, הנתבעים היו מעסיקיו במשותף בעוד הנתבע 2 קיבל אותו לעבודה, שילם את שכרו והיה אחראי על הכספים והשכר.
9. לחילופין טוען התובע כי יש עילה להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2, "בעיקר" בשל ניכוי כספים משכרו של התובע ואי העברתם לפיקדון מסתננים.
10. יש לציין כי בהודעה שהגיש לתיק אגב הדיון בבקשה להפקדת ערובה (ראה הודעה מיום 25.3.2019) ציין כי הרמת המסך כנגד הנתבע 2 מתייחסת לרכיב ניכויי השכר (החזר כספי הפיקדון בסך 18,600 ₪) בלבד.
11. אשר לעניין ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (פורסם בנבו, 13.11.2016), אליו התייחס התובע בסיכומיו, טוען התובע כי נסיבות עניינו שונות. לטענתו, בעניין טוקו שף מדובר בעובד שעבד תקופה קצרה, שלא נוכו כספים משכרו בגין חוק הפיקדון וגם לא הוכח תפקידו של בעל המניות. לעומת זאת, בעניינו התובע עבד תקופה ארוכה, בה נוכו משכרו כספים בגין פיקדון עובדים זרים שלא הועברו ליעדם והנתבע 2 הינו בעל מניות ודירקטור בנתבעת, אשר היה מעורב בכספי הנתבעת 1.
12. הנתבע 2 מצדו טוען כי אין כל עילה לביצוע הרמת מסך/ חיובו, כי לא היה מעסיקו של התובע, כי אינו בעל מניות עיקרי בנתבעת 1 ולא היה מנהלו של התובע בפועל במסעדה.
דיון והכרעה
13. לאחר שקילת הראיות שלפנינו הגענו לכלל מסקנה שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך ולחיוב הנתבע 2 בחובות החברה.
14. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ הוא כלל בסיסי בדיני חברות. החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה.
15. הוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקנה במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, תשס"ה-2005, מעגנת את הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, וכלשון הסעיף לאמור:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)." [ההדגשות אינן במקור].
16. בעניין סטפנסקי . פירט כב' בית הדין הארצי את התנאים להרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, באופן הבא:
"שני תנאי הסף הקבועים בסעיף 6 להרמת מסך ההתאגדות, הם: תנאי הסף הראשון, התקיימות המקרים החריגים המנויים בסעיף 6(א) לחוק שבמוקדם מצוי ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. נציין כי המדובר ברשימה סגורה של שני מקרים, אך אלה מנוסחים כמונחי שסתום (הונאה, קיפוח, פגיעה בתכלית החברה וסיכון בלתי סביר) וזאת על מנת לאפשר גמישות מסוימת בבחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מונחים מופשטים אלה רוכשים את משמעותם הקונקרטית בהתאם לנסיבות הענין. תנאי הסף השני, מודעות או למיצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול כאמור באישיות הנפרדת של החברה (ובהקשר לדרך קביעת מימצא בהיבט זה ראו למשל בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה (5.4.17) (להלן: ענין איפראימוב), פיסקה 12).
מעבר לשני תנאי הסף האמורים קבע המחוקק שלושה שיקולים אליהם יש לתת את הדעת עת נשקלת הרמת מסך ההתאגדות והם: ראשית, היקף האחזקות של בעל המניות, כשרכיב זה, כעולה מהצעת החוק, נועד להבטיח כי לבעל המניות היקף אחזקות 'המאפשר פיקוח אפקטיבי על פעולות החברה'; שנית, המידה בה מילא בעל המניות חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 לחוק; שלישית, יכולת החברה לפרוע את חובותיה.
לבסוף, בהתקיים שני תנאי הסף וככל ששקלול שלושת השיקולים המנויים בסעיף 6 לחוק מטה את הכף לצד הרמת המסך, הרי שעדין מסור לבית הדין שיקול הדעת להחליט אם להרים את מסך ההתאגדות, קרי אם בנסיבות 'צודק ונכון לעשות כן' (ההדגשות במקור).
17. כלומר, מנוסח הוראת סעיף 6 לחוק החברות, כמו גם מהספרות וההלכה הפסוקה עולה שהרמת מסך תיעשה במקרים שבהם הוכח שנעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי להונות אדם או לקפח נושה ולחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו . יש צורך במודעות של בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כמו כן, בבוא הערכאה השיפוטית להרים את מסך ההתאגדות, עליה ליתן דעתה, בין השאר, לשאלה אם החברה יכולה לפרוע את חובותיה. לבסוף יש לבחון אם בנסיבות העניין "צודק ונכון" להרים את מסך ההתאגדות.
18. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי הכללים בדבר הרמת המסך, מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה. לצד זאת, יש לזכור שנקודת המוצא כאמור, הינה שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד.
19. משזו נקודת המוצא, ואף שמדובר ביחסי עבודה, אין די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך. יפים לכאן בשינויים המחויבים הדברים מפי השופט אילן איטח (כתוארו אז) בפסק הדין בפרשת טוקו שף , בקבעו, כדלקמן:
"דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".
20. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע, והוא נטל לא קל כלל ועיקר.
21. אשר לביצוע ניכויים משכרו של התובע ואי העברתם לפיקדון מסתנים, יצוין כי בנוגע לביצוע ניכויים לקרן פנסיה, עמד כב' בית הדין הארצי לעבודה לא אחת על החומרה שאותה יש ליחס להתנהלות מעסיק אשר מנכה משכר עובד תשלומים אלו מבלי להעביר את הכספים ליעדם ותוך יצירת מראית עין בתלושים של הפרשות לפנסיה. בית הדין עמד על כך שמדובר ביצירת מצג שוא ובשליחת יד בכספי העובד, וראה בכך עילה מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות וזאת אף מבלי שנדרשה ראיה בדבר עירוב נכסים או בדבר הקמת חברות סדרתית (התנהלות המהוות בדרך כלל אינדיקציה לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה) .
22. אף בעניין סטפנסקי, נדרש כב' בית הדין הארצי, בין היתר, לשאלת הרמת המסך במקרה בו החברה המעסיקה ניכתה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירה אותו לקופת הגמל. בית הדין ציין כי הגם שנקבע בפסיקה קודמת כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם עשויה להוות עילה להרמת מסך, גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת ואין מדובר בקביעה אוטומטית. מכאן שלא די בהכרח באי העברת כספי הניכויים כעילה להרמת מסך, הגם שזו עשויה להיות נסיבה משמעותית.
23. בעניינו, אין אנו סבורים שהתובע הוכיח שימוש לרעה בעקרון מסך ההתאגדות, או כי הנתבע 2 פעל בחוסר תום לב או מתוך כוונה להתחמק מתשלום זכויותיו של התובע ולא הוצגה תשתית עובדתית מספקת לצורך הרמת מסך כנגד הנתבע 2.
24. לא זו אף זו, לא הוכחה מודעות או למצער חשד של הנתבע 2 בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה.
25. כמו כן, יש לתת את הדעת להיקף האחזקות של הנתבע 2, וכן לכך שמכלל בעלי המניות, התביעה הוגשה נגדו בלבד, מבלי שהוכח כי הנתבע 2 היה "הרוח החיה" ו"המוציא והמביא" בנתבעת 1.
26. בהקשר זה יפים הדברים שנקבעו בעניין טוקו שף:
"כעולה מהחומר שהונח לפנינו המבקש הוא אחד מחמישה בעלי המניות בחברה. למרות זאת ולמרות שהמשיב ידע שהמבקש אינו בעל מניות יחיד בחברה הוא הגיש את התביעה נגד המבקש בלבד כשבפיו הטענה שהמשיב היה "הרוח החיה" מאחורי החברה.
דא עקא שמעיון בפסק דינו של בית הדין האזורי אין לדעת מה היה תפקידו של המבקש בחברה, כיצד באה לידי ביטוי מעורבותו בהעסקת המשיב, ובכלל מה הכוונה בטענה שהוא היה הרוח החיה מאחורי החברה. גם קריאת העדויות שנשמעו בבית הדין האזורי אינה מספקת מידע לעניין תפקידו של המבקש בחברה. מהעדויות לא עולה, ואף לו ברמז, כי המבקש היה "הרוח החיה" בחברה כפי שנטען ומעדותו של המשיב עולה דווקא כי התנהלותו נעשתה אל מול אחד מבעלי המניות האחרים (מייקל) אשר היה האחראי שלו במסעדה ומי ששילם לו את השכר בפועל (עמ' 4, שורות 30-29; עמ' 5, שורות 3-2).
הנה כי כן מעבר לעובדה שהמבקש הוא אחד מבעלי המניות בחברה לא הוכחה כל עובדה נוספת הנוגעת להתנהלותו של המבקש עצמו שיכולה להצדיק את חיובו האישי, להבדיל מבעלי המניות האחרים, בחיובי החברה וכבר מטעם זה דין הערעור להתקבל".
27. בעניינו אין מחלוקת שהנתבע 2 הינו בעל מניות מיעוט המחזיק 15% ממניות הנתבעת 1 ולא הוברר מדוע התביעה הוגשה נגדו בלבד, מבין כלל בעלי המניות בנתבעת 1.
28. מהראיות והעדויות שלפנינו עולה כי הנתבע 2 לא היה "הרוח החיה" מאחורי הנתבעת 1 וכי לא היה מעורב בתפעול הנתבעת 1, בעוד עיקר התנהלותו של התובע היתה מול מר גיא פסו, בעל מניות בג'פסו ייעוץ והשקעות בע"מ, אחת מבעלי המניות בנתבעת 1.
29. כך, בחקירתו שב וציין הנתבע 2 "אני לא הייתי מעורב בניהול היום יומי של הדברים האלה. לא הייתי מעורב בתשלומי ספקים, בתשלום העובדים, בזה. היו אנשים שניהלו את זה. זה לא היה תפקידי בחברה" (פרוטוקול 21.10.2019, עמ' 13, ש' 16-19).
30. הנתבע 2 אף העיד שמי שניהל את הנתבעת 1 בפועל היה מר גיא פסו (פרוטוקול מיום 21.10.2019, עמ' 10, ש' 14) וכי הנתבע 2 לא עסק בעניינים כגון משכורות, שכר והפרשות (פרוטוקול מיום 21.10.2019, עמ' 11,ש' 2-9, עמ' 14, ש' 20).
31. דברים אלו עולים אף מעדותו של התובע במסגרתה ציין בקשר לנתבע 2 "הוא לא אחראי". גיא פסו הוא האחראי" (פרוטוקול מיום 3.2.2019, עמ' 3, ש' 1-2).
32. בנוסף, לא שוכנענו שהתובע, כטענתו, פנה לנתבע בעניין הקשור בשכרו או בזכויותיו (ראו עדותו של הנתב.ע 2, פרוטוקול, עמ' 19, ש' 16) והתובע אף העיד כי פנה למר גיא פסו, בעניין הפיקדון. (פרוטוקול מיום 3.2.2019, עמ' 2, ש' 25-31)
"ש. אז כל מה שאתה רוצה זה את הפיקדון, אין לך בעיה עם השכר?
ת. הדרישה שלי דרשתי ונתתי לו ארכה שיבדוק שהוריד את הכסף בפיקדון, כל חודש אני מדבר אתו והוא אומר בחודש הבא יסדר את הפיקדון. נתתי לו ארכה 4 חודשים ולא סידר את הפיקדון. אני ברגע שדרשתי את הפיקדון אמרתי לו שאני לא יכול לתת לו עוד ארכה, זה הכסף שלי.
ש. ואת כל הדיבורים האלה דיברת עם גיא פסו?
ת. כן. "