הטעיה מוגדרת בסעיף 15לחוק כהתקשרות "בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו" (ההדגשה שלי - מ' ש'). משמע, מי שלא טעה, לא יכול להיות מוטעה. טעות הינה "אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות" (שלו, בחיבורה הנ"ל, בעמ' 31). רבינוביץ ידע את המציאות - הוא הכיר את שתי האופציות שעמדו לפניו ובחר לקבל את מה ש"שלב" הציעה לו מיד, ולחתום על כתב הוויתור.
ג) אם טעה רבינוביץ, טעותו לא הייתה אלא בכדאיות העיסקה, טעות אשר החוק (סעיף 14(ד)) הוציא אותה מגדר טעות אופראטיבית. רבינובי חשב, כנראה, שמוטב לו לקבל סכום כסף כלשהו מייד, להשקיע אותו בבנק ולהרוויח את מדד חודש דצמבר, מאשר להמתין ולקבל את הערך הריאלי של מנייתו במועד מאוחר יותר. מסתבר, ששיקול זה היה מוטעה מבחינה כלכלית, אולם זו אינה טעות המזכה צד לחוזה בעילת ביטול.
.8עושק
עילת הביטול בשל עושק, המצויה בסעיף 18לחוק החוזים (חלק כללי), מניחה, כי הצדדים חתמו על החוזה תוך ידיעת הנסיבות; אולם החוק מוצא לנכון להתערב, בכל זאת, מטעמים של מוסר וצדק חברתי.
תנאיה של עילת הביטול הזו, כפי שפורטו על-ידי השופט טירקל בפסק הדין בע"א 403/80 [2], בעמ' 767, הם - מבחינת מצבו של העשוק "'מצוקה', 'חולשה שכלית או גופנית', 'חוסר נסיון'" - מבחינת התנהגותו של העושק - "'ניצול שניצל'"; העדר האיזון הסביר בין הערכים המוחלפים בין העשוק לבין עושקו בא לידי ביטוי במלותיו של החוק, לפיהן "'תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל'". החובה להוכיח את קיומם של התנאים הנ"ל מוטלת על הטוען להם כלומר, במקרה זה, על רבינוביץ.
האם הוכיח רבינוביץ שסבל ממצוקה, מחולשה שכלית או גופנית, או מחוסר ניסיון במידה כזו שניתן לסבור שנעשק, כמשמעותו של מושג זה לפי החוק הנ"ל? עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית, באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דעה או פסול-דין, שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה, בשל כך שדעתו לא הייתה מיושבת עליו לחלוטין, ו"גמירת הדעת שלו לא הייתה כגמירת דעתו של כל מתקשר צלול בדעתו" (שם). כאמור שם, "המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון (חייבים - מ' ש') להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון".
--- סוף עמוד 542 ---
חולשה גופנית או שכלית של המתקשר לא היו כאן. אף שמדובר באדם בן 65, ש"מידת חריפותו השכלית והבנתו הכלכלית אינה דומה לאלו של כלכלני שלב", כפי שטוען בא-כוחו המלומד, הרי חולשה זו לא הגיעה כדי דרגת החולשה שפוגמת בגמירת דעתו של מתקשר, ואין לומר שנעשק בשל טעם זה ע"א 593/79 [3], בעמ' 329).