כך גם לגבי חוסר ניסיונו של רבינוביץ. במשפט הגרמני, שהוא המקור ההיסטורי של הסעיף (סעיף 138(2) ל-b.g.b) פורש "חוסר נסיון" כך, שלא די בחוסר התנסות, אלא יש לראות בחוסר הניסיון איכות הטבועה במתקשר (ראה " the german version:unconscionable coercion" , j.p. dawson1060, 1041(76-1975) . Harv. L. Rev89). אם נפרש את "חוסר הנסיון" ברוח זו, הרי שחוסר ניסיונו של רבינוביץ לא הגיע לדרגה של איכות הטבועה בו. יתרה מזאת, רבינוביץ פעל כל העת בעצת בנו, שהוא עובד בנק, ובנו לא היה, לפי הנתונים, חסר ניסיון ונאיבי.
האם היה רבינוביץ במצוקה, בעת שחתם על החוזה?
המערער טוען לקיומה של מצוקה נפשית - בשל יציאתו לגימלאות ובשל חוסר הוודאות בפני העתיד. טענה זו דינה להידחות, שכן לא ייתכן, שכל אדם שהוא על סך יציאה לגימלאות, יוכל לבטל כל חוזה שחתם באותה תקופה בשל הטעם של "מצוקה נפשית".
המערער טוען גם, שסבל ממצוקה כלכלית בשל כך שלא הייתה לו הכנסה בועה, והמשק סבל באותה עת מחוסר יציבות.
בע"א 395/83 [4], בעמ' 741, נאמר בהקשר זה:
"השופט אלון הציע בע"א 719/78 - על יסוד בחינה של השימוש הספרותי במונח 'מצוקה' ובעקבות עיון בהגדרתו המילונית - כי נראה במצוקה מצב של חומרה ושקיעה לא רק קושי ארעי או חולף של מי שנושיו באים אליו, למשל, בזמן מן הזמנים לתבוע את שלהם ולמצות זכויותיהם על-פי הדין. לא הייתי קובע לעניין זה מסמרות (ע"א 43/80, בעמ' 770), כי יכול אני לתאר לעצמי גם נסיבות ארעיות, שמשקלן והשפעתן יכריעו את שיקולו החופשי של צד לחוזה. מכל מקום, מדובר בכל מקרה בקושי בעל משקל, ואין לראות את המצוקה כאי-
נוחות, הנגרמת עקב הצורך להתמודד עם קשיים כלכליים, שאין בהם חומרה מיוחדת".
כן נפסק, כי "קושי כלכלי ארעי או חולף אינו יוצר מצב של מצוקה", וכי "לא כל אי-שוויון באורך הנשימה של צדדים, החולקים זה על זה ומתווכחים זה עם זה, יוצר את עילת העושק" (ע"א 700/83[5] בעמ' 475).
--- סוף עמוד 543 ---
הרבה חוזים, ובייחוד כתבי ויתור, נערכים מתוך אילוץ כלכלי כלשהו, אשר יסודו בשיקולי כדאיות בהתאם לזמן ולנסיבות. זהו בדרך כלל טיבה של כל פשרה. במקרה זה, רצונו של רבינוביץ לקבל את הכסף מהר גרם להחלטת הוויתור על זכותו לקבל סכום גדול יותר בהמשך, וכאמור, כמו בכל פשרה, טמון גם בו "הוויתור על חלק מן הדרישות, שבעל הדין רואה עצמו זכאי להן" (שם).
אחד המבחנים המוצעים לבחינת הקושיה, אם קיימת מצוקה שעולה כדי עושק, טמון בשאלה, אם למתקשר הייתה אלטרנאטיבה ממשית, שבאמצעותה ניתן למנוע את העיסקה הנוכחית. אף המבחן הזה שאוב מן המשפט הגרמני (פרופ' ס' דויטש, "הוראת העושק בחוק החוזים" מחקרי משפט ב (תשמ"ב) 1, 36, וראה גם פרופ' שלו, בחיבורה הנ"ל, בעמ' 115). המערער טוען, שלא הייתה לו אלטרנאטיבה סבירה, שכן האלטרנאטיבה שהציעה לו האגודה המשיבה היה הסדר של קבלת הכספים המגיעים לו במשך 18חודשים, באופן שמרבית הכספים היו נשחקים באינפלציה.