--- סוף עמוד 14 ---
ואושר הסדר החוב המתוקן, נוכח סד הזמנים הדוחק, בהינתן המועד למימוש הצעת הרכש על פי הסדר החוב.
יש בטענת מבקשי האישור לגבי הצורך ב"אישור המשולש" כדי לסבר את הדעת, ודומה כי הטענה הייתה ראויה לעיון עובר להנפקת הזכויות. אלא שכאן עומדת להם לרועץ תניית הפטור, שאם נקבל את שיטתם, נמצאת מרוקן מתוכן את תניית הפטור.
ולבסוף, מבקשי האישור ביקשו להסתמך על סעיף 14 להסדר החוב המתוקן, הקובע כי "תיקון הסדר זה אינו מיועד להעניק ואינו מעניק לאף אדם (למעט הצדדים לתיקון הסדר זה), כל זכויות או סעדים". פשוטו של מקרא, כי הסעיף נועד להבהיר כי אין בהסדר המתוקן כדי להקנות זכות לצד שלישי, כך שאיני מוצא ממש בטענה זו של מבקשי האישור.
13. סוף דבר, שלא מצאנו להתערב בחלק זה של החלטתו ופסק דינו החלקי של בית משפט קמא.
רע"א 5938/16 – בקשת רשות הערעור על אי סילוק בקשת האישור בכל הנוגע להסדר התמורות
14. נקדים ונאמר כי לאור השאלות שבקשת רשות הערעור מעוררת, החלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. למען הבהירות נבהיר כי "המבקשים" מכאן ואילך הם המבקשים בבקשת רשות הערעור (שאליהם התייחסנו כמשיבים בערעור דלעיל); בעוד ש"המשיבים" מכאן ואילך הם המבקשים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (שאליהם התייחסנו בערעור לעיל כ"מבקשי האישור").
ולגופו של עניין. על אף הלשון הגורפת לכאורה של תניית הפטור, בית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי יש בכוחה לסלק על הסף גם את הטענות והתביעות הנוגעות להסדר התמורות, זאת מארבעת הטעמים הבאים: ראשית – הסדר החוב המתוקן מתייחס להסדר הצעת הרכש, ויש לפרשו בהקשרו; שנית – ספק אם זכאי ההסדר יכולים היו להבין כי תניית הפטור מתייחסת למכלול יחסי הצדדים ולא רק להצעת הרכש; שלישית – תניית פטור יש לפרש באופן מצומצם וכנגד הצד החזק;
--- סוף עמוד 15 ---
רביעית – המבקשים הם שניסחו את הסדר החוב המתוקן אך נמנעו מלהתייחס בתניית הפטור לבקשת האישור, ומשכך עליהם לשאת באי הוודאות שנגרמה עקב כך.
15. בבקשה שלפנינו נטען כי בית המשפט שגה באופן בו פירש את תניית הפטור, זאת לאור הלשון הרחבה של תניית פטור הנוקטת פעם אחר פעם במילים "הסדר החוב". עוד נטען, כי תכלית תניית הפטור היתה "לנקות את השולחן" מכל הטענות ההדדיות, וקשה להלום כי הסדר חוב מתוקן אשר בא לסיים את כלל המחלוקות המשפטיות בין הצדדים יותיר קצוות פתוחים בהיקף של כמיליארד שקל, הסכום שנתבע בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. לטענת המבקשים, כך אף הבינו המשיבים בזמן אמת את השלכותיה של תניית הפטור, כפי שעולה ממכתב באי כוחם מיום 2.3.2016 שהזכרנו לעיל, בו התריעו כי תניית הפטור עלולה להתפרשׁ באופן המחיל אותה לגבי ההליך הייצוגי, וכפי שעולה מטענותיהם בפני בית משפט של חדלות פרעון. המבקשים טוענים, בין היתר, כי הטענה לפיה יש לפרש את תניית הפטור נגדם בשל היותם "הצד החזק", היא טענה עובדתית שלא הוכחה, מה עוד שבעלי מניות המיעוט היו מיוצגים היטב על ידי נאמני ההסדר במהלך המשא ומתן. לבסוף, המבקשים טוענים כי לנוכח לשונה הגורף של תניית הפטור, לא היה עליהם לפרט במסגרתה רכיבים ספציפיים עליהם היא תחול, ודווקא מי שהיה מעוניין לצמצם את תחולתה ולהחריג מתוכה הליך מסוים, היה עליו לעשות כן במפורש.