--- סוף עמוד 13 ---
כל 95% מבעלי מניות המיעוט באדבפ שאישרו את ההסדר המתוקן, משתייכים לקבוצת זכאי ההסדר המקוריים, שהם אלו שדוללו. עוד בהקשר לגודלה של הקבוצה אזכיר את החלטתו של בית המשפט של חדלות פרעון בבקשה 190 שנזכרה לעיל, שם נטען על ידי דולפין וחברתIFISA הקשורה אליה, כי רכשו עשרות מליוני מניות מבעלי מניות המיעוט במסגרת המסחר בבורסה, בעוד שנאמני ההסדר טענו כי לא בוצעו כלל רכישות מסוג זה ובא כוחה של אקסטרה טען כי מדובר בשיעור זניח של אלפי מניות בודדות. משתמע מהדברים כי לנאמני ההסדר לא נודע על מכירה מסיבית בבורסה של מניות על ידי זכאי ההסדר. לכך יש להוסיף כי במישור העקרוני, הסמכות להחליף תובע ייצוגי אמנם נתונה לבית המשפט, אולם:
"החלפת תובע בהתאם למנגנון האמור אינה עניין טכני-פורמאלי גרידא, ואין תובע יכול להגיש תביעה בעלמא – כשבעת הגשתה הוא יודע, או היה יכול לדעת, שלא עומדת לו עילת תביעה – מתוך ציפייה שבית המשפט יאפשר לו בנקל להעמיד מחליף תחתיו. החלפת תובע היא אפשרות שבית המשפט ישקול, כאמור, רק במקרים בהם הבקשה לאישור תביעה כייצוגית נשענת על תשתית ראייתית ומשפטית מבוססת כדבעי, ושרק בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש באופן סביר, התברר כי אין בידי התובע המקורי עילה אישית" (בג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה, [פורסם בנבו] פס' 9 (28.1.2013) (הדגשה במקור – י"ע)).
12. מבקשי האישור טענו כי הנפקת הזכויות באדבפ הביאה להפחתת סכום התמורה שאמור היה לקבל כל בעל מניה על פי הצעת הרכש בהסדר החוב לפני תיקונו. לכן, הנפקת הזכויות חייבה את ה"אישור המשולש" לפי סעיפים 270 ו-275 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), באשר מדובר בעסקה של בעל עניין. לטענת מבקשי האישור, טענתם זו לא נבחנה לגופה ב"זמן אמת", מאחר שהיא נוגעת לניהול הפנימי של אדבפ ולכן בית המשפט של חדלות פרעון נמנע מלדון בה והציע למבקשים לנקוט הליך נפרד, שלא במסגרת הליך חדלות פרעון. אף נאמני ההסדר סברו כי אינם אמורים להידרש לסוגיות העוסקות ביחסים שבין בעלי המניות באדבפ והבהירו כי פעולתם "אינה שוללת ואינה באה במקום זכויות כאלו ואחרות, העומדות לזכאי ההסדר מכח היותם בעלי מניות מיעוט באידיבי פיתוח. לאלו כמובן הזכות למצות, בין כיחידים ובין באופן מאורגן את כל זכויותיהם המשפטיות, בערוצים העומדים לרשותם על פי הדין" (הדגשה הוספה – י"ע). לכך יש להוסיף את המהירות בה גובש