גם אם שוחח התובע עם המתווך, קובי בלום, על אפשרות אופציונלית של פיצול הדירה והשכרתה לשני דיירים שונים, אין פירוש הדבר שהמתווך, ובטח לא הנתבעת, ידעו על כוונות התובע בהיבט הרישומי והתכנוני.
73. לאחר כריתת זיכרון הדברים, העביר ב"כ הנתבעת דאז, עו"ד קליקה, לב"כ התובע דאז, טיוטת הסכם מכר (נספח 7 לתצהיר הנתבעת). ב"הואיל" הראשון, הגדיר עו"ד קליקה את הממכר כדירה אחת הרשומה בשתי יחידות, תת חלקה 7+תת חלקה 8, ואילו ב"כ התובע, עו"ד קמינסקי, העירה במכתבה מיום 16.8.17 ביחס לטיוטה זו (שמצורפת כנספח 8 לתצהיר הנתבעת) כי ב"הואיל" הראשון יש לתקן את החלק ברכוש המשותף (5/75 במקום 3/75). בסעיף 10 למכתבה הנ"ל, ציינה עו"ד קמינסקי כי: "בבקשה לקחת בחשבון שחייב להיות מופיע תיאור "דירה" במקום חנות+מחסן!!! כמו כן חייב להיות מתוקן צו רישום הבית המשותף"; ובסעיף 11 למכתבה הנ"ל ציינה כי: "חייבים לעשות תיאור הדירה והתיקון המבוקש כי אחרת הקונים לא יוכלו לקבל משכנתא מבנק טפחות מזרחי וזה התנאי של הבנק" (ההדגשות אינן במקור, ע"א).
74. הנה כי כן, בסמוך לאחר החתימה על זיכרון הדברים, גם ב"כ התובע דאז לא העלתה כל טענה כי התובע רכש שתי דירות או כי יש לדאוג שצו רישום הבית המשותף ישנה את יעוד שתי היחידות לשתי דירות. הדרישה היחידה של עו"ד קמינסקי הייתה שצו רישום הבית המשותף יתוקן לדירה, דירה אחת, ולא שתי דירות.
75. התובע נתלה בהתכתבויות "וואטסאפ", בין הנתבעת לתובע, אשר מהן הוא מבקש ללמדני כי הנתבעת הורתה למודד מטעמה לרשום את היחידות כשתי דירות. התובע מפנה להתכתבות "וואטסאפ" בין התובע לנתבעת מיום 2.11.2017 (שלושה חודשים לאחר חתימת זיכרון הדברים) שבה ציינה הנתבעת: "מה רק עכשיו נודע. למה אני ידעתי שזה מה שתחליט המפקחת? מי מבין בדברים האלה? גם אני שאלתי למה מאחדים. שישאירו שתי תתי חלקות".
76. אולם, דברים אלו, שנאמרו על ידי הנתבעת בדיעבד, או התכתבויות "וואטסאפ" אחרות אשר מהן עולה לכאורה כי המפקחת לא התירה למודד להותיר את שתי תתי החלקות, ולא לאחדן לתת חלקה אחת, וגם הודעת ה"וואטסאפ" ששלחה הנתבעת למתווך ביום 30.10.17 כי "דינו התבאס שאיחדו את התתי חלקות", אינם יכולים להעיד על כוונה של הנתבעת למכור לתובע שתי דירות במעמד חתימת זיכרון הדברים. מדבריה אלו של הנתבעת עולה כי היא שוות נפש, ואפילו מעוניינת לרצות את התובע ולהותיר את שתי תתי החלקות, תוך שהיא מנסה להסביר לו שהאשם אינו בה או במודד, אלא במפקחת. אולם, מכאן ועד המסקנה שכבר בעת חתימת זיכרון הדברים ביקשה למכור לתובע שתי דירות, הדרך עודנה ארוכה.
77. מעדות המודד, כמאל זועבי, ששירותיו נשכרו על ידי הנתבעת לצורך תיקון צו רישום הבית המשותף, עולה כי התובע לא קיבל כל הנחיות מטעם הנתבעת בעניין אופן תיקון צו רישום הבית המשותף, אלא פעל בהתאם להוראות הדין והנחיות המפקחת. כשנשאל על ידי בית המשפט אם הנתבעת ביקשה ממנו לרשום את היחידות כשתי דירות, השיב המודד: "הנתבעת לא ביקשה וגם אם היתה מבקשת, לא היתה מקבלת כי זה לא חוקי" (פרו' מיום 18.7.2019, עמ' 50, ש' 18); ובהמשך עדותו: "אני לא אתן עדות על שיחה בין שני אנשים ברחוב. זה לא נכון מה שהנתבעת אמרה לתובע. אני לא הגשתי אף פעם תוכנית למפקחת על הרישום שיש בה 2 יחידות" (פרו', עמ' 50, ש' 25-24); וכן: "נפגשתי עם המפקחת לצורך הדיון בבקשה אבל לא נפגשתי איתה כדי שתאשר 2 יחידות" (פרו', עמ' 51, ש' 9).
78. כבר הדגשנו בפתח דברינו כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב כאשר לא גילתה לתובע עובר לחתימת זיכרון הדברים כי היחידות עדיין רשומות כחנויות ומחסן ולא כדירה. התכתבות ה"וואטסאפ" שבין הנתבעת למתווך מיום 7.8.17, ימים ספורים לאחר חתימת זיכרון הדברים, אשר ב"כ התובע מפנה אליה בסיכומיו, אכן תומכת בגרסת התובע כי לא ידע שהדירה רשומה עדיין כשתי חנויות ומחסן, וכי סוגיה זו לא גולתה על ידי הנתבעת מיוזמתה לתובע [ונזכיר כי מבחן תום הלב שבסעיף 12 לחוק החוזים הוא אובייקטיבי; והטעייה, לפי סעיף 15 לחוק החוזים, אינה כוללת יסוד של "כוונת הטעייה" (ראו: ע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309 (1993)]. וזו לשון ההתכתבות: