"(ש): השאלה שלי באותה דירה בשטח שם יש ממ"ד.
(ת): אין ממ"ד.
(ש): נניח לשיטתך שאתה טוען שצריכים לתת לך 2 דירות רשומות בטאבו ונניח שצריך לבנות ממ"ד לכל יחידה, מי צריך לבנות את זה.
(ת): קודם כל שתגיש בקשות, אתה לא יכול להחליט אם צריך לבנות ממ"ד אם לאו.
(ש): (בית המשפט): זה כבר לא עניין תיאורטי. בתעודת עובד ציבור שהגישה העירייה צוין במפורש כי צריך פתרון מיגון לכל יחידה.
(ת): בעירייה אמרו לנו להגיש בקשות והם ידונו.
(ש): (בית המשפט): בפעם הראשונה העירייה נתנה תעודה לא מספיק מפורטת. בית המשפט ביקש תעודת ציבור מפורטת ואז קיבלנו את התעודה שבה כתוב שצריך גם פתרון מיגון לכל יחידה וגם פתרון חניה, זו נקודת המוצא" (פרו', עמ' 35, ש' 23-13).
ולאחר שנדחתה התנגדות בא-כוחו לשאלה זו, השיב התובע:
"(ת): צריך להגיש בקשה לעירייה כמו שאני הגשתי בבקשה הקודמת לעירייה. מדובר באנשים שאפשר לדבר איתם.
(ש): (בית המשפט): אתה בעצם אומר שיכול להיות שאם ידברו עם העירייה היא תוותר על הממ"ד.
(ת): אפשר לדבר איתם.
(ש): (בית המשפט): בוא נניח שדיברת איתם והם עומדים על הדרישה להציג פתרון מיגון לכל אחת מיחידות הדיור. מי צריך לשאת בזה על פי זיכרון הדברים, זה מה ששואל אותך ב"כ הנתבעת.
(ת): היינו יושבים עם הנתבעת והיינו מוצאים פתרון. הפתרון אומר שכשנגיע לגשר נחצה אותו.
(ש): (בית המשפט): האם זה נראה סביר שסוגיה כל כך קריטית כמו עלויות של שני פתרונות מיגון לא תסכמו אותם מראש בעת חתימת זיכרון הדברים.
(ת): לא דיברנו על כך בזיכרון הדברים, כוונתי על המיגון. מי חשב על זה שצריך מיגון. הנתבעת אמרה שיש לה 2 יחידות.
(ש): (בית המשפט): לא העליתם בדעתכם בעת חתימת זיכרון הדברים שצריך פתרון מיגון וגם פתרון חניה.
(ת): נכון" (פרו', עמ' 36, ש' 25-12).
הנה כי כן, גם התובע מבין כי אין זה הגיוני להשית על הנתבעת לבדה את כל ההוצאות הכרוכות בפיצול הדירות או את פתרונות המיגון, כאשר לדבריו, "מי חשב על זה שצריך מיגון" (פרו', עמ' 36, ש' 21); וכן "כשנגיע לגשר נחצה אותו" (פרו', עמ' 36, ש' 18). אולם, תשובותיו אלו של התובע אך מדגימות עד כמה לא סביר לפרש את אומד הדעת המשותף של הצדדים באופן המוצע על ידו.
89. נסכם אפוא ונאמר כי הן פרשנות סובייקטיבית של זיכרון הדברים (לאור גילוי הדעת החיצוני המשותף), והן מבחן אובייקטיבי, מוליכים למסקנה כי הממכר היה דירה, ולא שתי דירות. זאת, הן במובן הפיסי, הן במובן התכנוני, והן במובן הרישומי. אמנם, הנתבעת נהגה בחוסר תום לב עת לא דיווחה לתובע עובר לחתימת זיכרון הדברים שתיקון צו רישום הבית המשותף לא הושלם. אולם, אין בכך, כפי שנדגים להלן, כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש בתביעתו.