45. לאור המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעיין מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע, כמבטאת את צמצום האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו ועימן את הגריעה הפוטנציאלית מכושר השתכרותו בעתיד, בשיעור של 30%.
ג. חישוב ראשי הנזק
46. הפסד שכר לעבר: תקופת העבר תחולק להלן לשתי תקופות:
א. מיום התאונה עד לגיוסו לצה"ל (10/2013) התובע צירף לראיותיו תלושי שכר ספורדיים בחודשי הקיץ בעת שהיה תלמיד. כך למשל בשנת 2009 (יולי –אוגוסט) ממוצע 3,000 ₪ לחודש, תלוש לחודש יולי 2010 בסך של 7,486 ₪ ותלוש לחודש דצמבר 2010 וינואר 2011 בסך של 660 ₪ (עבודה אצל הנתבע). מדובר, אפוא, בסכומים מינוריים בחודשי הקיץ בחופש הגדול או בחופשות בית ספר. אין לדבר במונחים של עבודה רצופה במשך כל חודשי השנה שהרי היה מדובר בתלמיד תיכון. לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי לתקופה עד לגיוס (10/13), במשך 34 חודשים בסכום גלובלי של 20,000 ₪.
ב. מהשחרור (10/2015) ועד היום (2/21): התובע עבד בחלק מן התקופה בכמה מקומות עבודה והשתכר שכר שנע בין 4,500-6,000 ₪ בשנים 2016-2017. בחודש ינואר 2018 עבד והשתכר סך של 7,500 ₪. החל מחודש מפברואר 2018 ועד היום אינו עובד ואינו משתכר. מסיכומי הצדדים עולה כי אין חולק בין הצדדים כי בסיס השכר צריך להיות השכר הממוצע במשק. המחלוקת היא מספרית בנוגע לנתון זה. במסגרת זו, טוען התובע כי יש להעמיד את השכר הממוצע במשק על סך של 12,500 ₪. אינני מקבלת טענה זו של התובע. כב' בית המשפט המחוזי עמד רק לאחרונה על ההטיה שישנה בהסתמכות על נתונים אחרונים של הלמ"ס, וזאת בשל מצב החירום הפוקד את המדינה נוכח תחלואת ה"קורונה", וכך קבע: "מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק כפי שהתפרסם לאחרונה אלא להיזקק לשכר נמוך ממנו, המשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב החירום".(ת.א.24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (12.8.2020), סעיף 70, לפסק הדין). בנסיבות אלו, השכר הממוצע במשק יחושב לפי נתוני הלמ"ס נכון למרץ 2020 בסך של 11,000 ₪, עובר לפרוץ משבר הקורונה אשר העלה מלאכותית את השכר הממוצע במשק, ותוך נטרול השפעתו. לפיכך, בגין תקופה זו יפוצה התובע לפי 50% מהשכר הממוצע במשק, קרי: 5,500 X 64=352,000 ₪.
ג. סה"כ הפסדי שכר לעבר כולל פנסיה בשיעור 12.5% -420,000 ₪ במעוגל.