עוד ראו לעניין זה, ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999) והסקירה המקיפה בעניין התפתחות ההלכה בסוגיה זו בפסק דינו של כב' השופט עמית, בע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (5.3.2012) (להלן: "קדוש").
89. בעניין קדוש, הציע השופט עמית לצמצם קמעה את הסטנדרט הגבוה הנוהג ביחס לחובת הגילוי ולהכניס לתוך המשוואה גם את "הרופא הסביר" ואת הפרקטיקה הנוהגת באשר להיקף המידע שיש להביא בפני המטופל בכל מקרה לנסיבותיו כך שיוחל בעניין זה מבחן "החולה המעורב בעיני הרופא הסביר בנתוני המקרה" (פסקאות 50-51). ואולם, עמדתו של כב' השופט עמית נדחתה על ידי דעת הרוב, כב' המשנה לנשיאה ריבלין והשופט רובינשטיין, שעמדו על הצורך להעמיד את זכויות המטופל במרכז ולהותיר את מבחן הציפיה הסבירה של המטופל על כנו.
90. חובת הגילוי הורחבה במיוחד בכל הנוגע למסירת מידע בעניין בדיקות לגילוי מומים בעובר. בהקשר זה מודגם הפער בין המבחן הנוהג ביחס לטיפול רפואי הנמדד בדרך כלל בהתאמה לפרקטיקה המקובלת לבין חובת היידוע, שלגביה נקבע רף גבוה יותר, בהתאם לצרכיו וציפיותיו של המטופל הסביר. בהקשר זה נקבע כי הציפייה הסבירה של כל הורה לעתיד היא לקבל את מלוא המידע באשר לאפשרויות הבדיקה והטיפול לגילוי מומים בעובר, כך שעל הרופא המטפל חלה חובת יידוע לא רק בכל הנוגע לבדיקות והטיפולים שהם בגדר הפרקטיקה המקובלת והכלולים בסל הבריאות, אלא גם לגבי בדיקות נוספות המוכרות ומקובלות בעולם הרפואה ואשר ניתן לבצען באופן פרטי. כדברי כב' השופטת (כתוארה אז) חיות, בע"א 4960/04 סידי נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד ס(3) 590 (2005) (להלן: "סידי")):
"כאשר מדובר בבדיקות המבוצעות במהלך ההיריון והמיועדות לאתר מומים בעובר, מותר להניח כי קיימת אצל כל הורה ציפייה סבירה לקבל בעניין זה את מלוא האינפורמציה האפשרית מן הרופא כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט אילו בדיקות ברצונו לבצע מלבד הבדיקות שמעמידה לרשותו הרפואה הציבורית. זאת, תוך שקלול כל הנתונים הרלוונטיים לעניין, ובהם עלויות הבדיקה, הסיכון הכרוך בבדיקה ומידת ההסתברות להימצאות אותו הפגם בעובר הספציפי" (פסקה 8).
91. גם השופט עמית בפסק דינו בעניין קדוש הותיר בצריך עיון את השאלה אם יש להחיל את המבחן הצר יותר של "החולה המעורב בעיני הרופא הסביר" שהוצע על ידו, על בדיקות לגילוי מומים בעובר, שכן כדבריו:
"דומה כי נושא זה הוא בבחינת sui generis בפסיקה, שמא לאור החשיבות שמייחס הציבור לאבחון מומים מולדים נוכח השפעתם על חייהם של היילוד ושל בני משפחתו... "(פסקה 52).