40. לבסוף, מימצאיו של בית-המשפט המחוזי לעניין ידיעתו של זוסמן על הנעשה בבנק מבוססים כראוי בתשתית העובדתית שהונחה בפניו. אכן, מחומר הראיות עולה כי זוסמן – אשר לא השתתף במרבית ישיבות הדירקטוריון – קיים כמה שיחות עם מנהלי
--- סוף עמוד 317 ---
הבנק ועם כמה מעובדיו, אך שיחות אלה היו בתדירות נמוכה (פעמיים או שלוש בשנה) תוך שזוסמן הסתפק בדברי המנהלים שענייני הבנק מתנהלים כראוי.
41. האם התרשלו המערערים בביצוע תפקידיהם כדירקטורים בבנק? האם צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, על בסיס מימצאיו, כי המערערים חרגו מרמת ההתנהגות של דירקטור סביר? כפי שציינו, התרשלות היא פונקציה של נסיבות. נפנה אפוא ל"ראשי" ההתרשלות העיקרית ונבחן כל אחד מהם לגופו. ייאמר כבר עתה כי מסקנתנו לגבי כל אחד מראשי ההתרשלות הינה כי אכן המערערים התרשלו בהגשמת תפקידם כדירקטורים, וכי התנהלותם של המערערים חרגה מהתנהלותו של דירקטור סביר בבנק. כותב בעניין זה בית-המשפט המחוזי:
"הנתבעים היו חברי הדירקטוריון, או חליפים לחברי הדירקטוריון, והם לא מילאו את תפקידם. הם לא פיקחו על מעשי ההנהלה ולא התעניינו בהם כלל. הם ראו במעמד של דירקטור – כפי שהם בעצמם מעידים על עצמם – תפקיד של 'כבוד' בלבד שאינו מטיל עליהם כל אחריות. רובם לא השתתפו כלל בישיבות הדירקטוריון ולא הכירו איש את רעהו. אלה שהשתתפו – לא גילו עירנות מספקת לנעשה, לא הסיקו את המסקנות הנכונות ולא התריעו באופן שיכול היה למנוע התדרדרות המצב... הנתבעים לא טרחו לעיין בדו"חות הביקורת של בנק ישראל אשר הצביעו, וחזרו והצביעו, כמעט על כל הפגמים שתוארו בפסק הדין. אין המדובר בפגמים טכניים אלא בפגמים מהותיים העלולים לסכן את הבנק... חוסר מעורבותם והתעניינותם של הנתבעים הדירקטורים בנעשה בבנק יצר במינהלה אווירה של הפקרות, שהחלה באי-הקפדה על נהלים בנקאיים בסיסיים, במתן אשראים, והסתיימה במשיכת כספים מחשבונות לקוחות ומכספי הבנק לצרכים פרטיים של ראשי הבנק – הלפרין, שטרן ומונסה. מכאן נובעת אחריותם של הדירקטורים לנזקים שנגרמו לבנק עקב התנהגותם הרשלנית" (עמ' 170-169).
מסקנות אלה מבוססות כראוי בתשתית העובדתית שהונחה בפני בית-המשפט המחוזי. התרשלותם של המערערים כחברי הדירקטוריון מבוססת כראוי בחומר הראיות שהוגש בעניינם.
--- סוף עמוד 318 ---
42. זוסמן טען בפנינו כי נפטר מחובותיו כדירקטור עם מינויו (ביום 16.11.1982) של דירקטוריון חליף. דחינו טענה זו (ראו פיסקה 12 לעיל), עם זאת ציינו כי לעניין סבירות מילוי חובותיו של הדירקטור יש להתחשב בדבר מינויו של דירקטור חליף. אכן, מינוי דירקטור חליף אינו משחרר את הדירקטור מחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי החברה, עם זאת דירקטור סביר עשוי לצאת, בנסיבות מסוימות, ידי חובתו כדירקטור סביר במינוי דירקטור חליף. דירקטור יוצא ידי חובתו להשתתף בישיבת דירקטוריון פלונית אם באותה ישיבה משתתף דירקטור חליף שאותו מינה כדין. גם במצב דברים זה על הדירקטור לבחון את פעולותיו של הדירקטור החליף ולפקח עליו. עליו לבקש ממנו דין וחשבון על הישיבה שנעדר ממנה ועל פעולותיו האחרות של הדירקטור החליף; עליו להשתמש בדירקטור חליף באופן סביר, בלא שמינוי זה ייהפך, הלכה למעשה, להסדר של קבע. אכן, דירקטור חליף הוא דירקטור זמני וארעי. הוא נועד להחליף את הדירקטור הקבוע לעניין פעולה פלונית או ישיבה אלמונית. הוא אינו יכול להחליף את הדירקטור הקבוע למגוון רחב של פעולות ולתקופה ארוכה. על רקע זה מתבקשת המסקנה כי חובות הזהירות של זוסמן כלפי הבנק לא מולאו על-ידי מינוי דירקטור חליף. כך למשל בשנים 1984 ו-1985 לא השתתף זוסמן בשום ישיבה מתוך שבע הישיבות של הדירקטוריון. הדירקטור החליף השתתף בחמש ישיבות. זוסמן לא פיקח על פעולותיו של הדירקטור החליף. בכך הפר זוסמן את חובתו כלפי הבנק. הוא הפך את הדירקטור החליף מתפקיד ארעי לתפקיד של קבע. בזאת אין הוא יוצא ידי חובת הזהירות המוטלת עליו.