דיון והכרעה
21. לאחר בחינת טיעוני הצדדים וכלל הנתונים שהונחו לפני הגעתי לידי מסקנה שדין התביעה להידחות.
העילה לפי לשון הרע
22. אקדים ואציין, שבנסיבות התיק שלפני עסקינן בעיקולים שהוטלו במסגרת תיק הוצל"פ אשר חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ומטעם זה דין התביעה בעילה של לשון הרע להידחות. ולהלן אבאר.
23. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, הגדיר את לשון הרע כדבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
24. בפסיקה נקבע לא אחת, כי הטלת צווי עיקול אשר מציגים אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו, מהטעם שהעיקולים עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז. (ראו למשל: ע"א (מחוזי-י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.2011); ת"א (שלום-ת"א) 17615-03-10 גידניאן נ' עיריית תל אביב יפו (24.2.2011); ת"א (שלום-ת"א) 1395-03-11 אוחיון נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (5.5.2014.)).
25. חוק איסור לשון הרע מונה, בסעיף 13, את הפרסומים שבגינם לא תעמוד לתובע עילת לשון הרע. בין היתר הוא קובע בסעיף 13(5) כדלקמן:
"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
26. ייאמר, כי סעיף 13 בכללותו, בניגוד לסעיפי ההגנות האחרים, כגון סעיפים 14 ו-15 לחוק, אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישת הוכחת תום לב, כך שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום לב ואף בזדון, לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי, ובענייננו סעיף 13(5) לחוק (רע"א 1104/07 עו"ד ח'יר נ' עו"ד גיל, פ"ד סג (2) 511 (19.8.09)) ורע"א 3614/97 יצחק נ' חברת החדשות הישאלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26 (23.6.98)).
27. ברת"ק (מחוזי-ב"ש) 50190-09-16 דוד נ' הוכמן (21.2.2017), בית המשפט קבע כי נדרשת בחינה מחודשת בשאלת האפשרות לחייב בפיצוי בגין לשון הרע הנעוץ בפתיחת הליכי הוצל"פ והטלת עיקול במסגרתו. עוד נקבע, כי בחינת החוק והפסיקה מעלה לכאורה כי בתי המשפט בערכאות שונות פסקו שאין לראות בעיקול אשר הוטל במסגרת הליך שיפוטי או דיון משפטי ובכלל זה הוצאה לפועל הפועלת כגוף בעל סמכות שיפוטית, ככזה אשר יכול להוות לשון הרע.
עוד נקבע, כי יש לערוך הבחנה בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל בגדרו של הליך שיפוטי:
"נראה כי יש לערוך הבחנה בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל במסגרת הליך שיפוטי. כאשר ההלכה הפסוקה פירשה את סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ואת המונח "דיון" ככזה אשר: "... משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" ...
יצוין כי בית המשפט קמא בקובעו שהעיקול מהווה לשון הרע הסתמך על פסיקה בה נקבע, כי עיקול אשר הטילה רשות על בסיס פקודת המיסים (גביה) מהווה פגיעה בשם הטוב (בכך עוסק פסק הדין אליו הפנה בית המשפט בפיסקה 86 לפסק הדין). וכאמור אין הנדון דומה לראיה, שכן כאן הוטל העיקול בהחלטה של מי שהוא בעל סמכות שיפוטית. אף הפסיקה אשר צורפה על ידי המשיב בתגובתו דנה בעיקולים מסוג זה, ולא בעיקולים שהוטלו על ידי גוף שיפוטי (פרט לפסק דין אחד בו ישנה קביעה לפיה אין המדובר בלשון הרע והקטע המצוטט אינו רלוונטי להכרעה הסופית). (ראו פסקאות 40-41 לפסק הדין והאסמכתאות שם) (ההדגשה שלי נ' ד' מ')