כמו כן, בהתאם לסעיף 39 ל-21 IAS (שאומץ הלכה למעשה כמעט במלואו גם בתקן חשבונאות 13 המתוקן שפורסם על ידי המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות), הפרשי השער הנוצרים מתרגום נתוני החברה ממטבע הפעילות שלה למטבע ההצגה שלה הם חלק מהרווח הכולל האחר:
--- סוף עמוד 109 ---
"התוצאות והמצב הכספי של ישות, אשר מטבע הפעילות שלה אינו מטבע של סביבה כלכלית היפר-אינפלציונית, יתורגמו למטבע הצגה אחר תוך שימוש בנהלים הבאים:
[...]
(ג) כל הפרשי השער הנוצרים יוכרו ברווח הכולל האחר"
כך גם סעיף 41 ל-21 IAS, שמתייחס להפרשי התרגום הנוצרים מתרגום מטבע הפעילות למטבע ההצגה קובע כי הם אינם מוכרים ברווח או בהפסד:
"הפרשי שער אלה אינם מוכרים ברווח או בהפסד, מאחר ולשינויים בשער החליפין יש השפעה ישירה מעטה, אם בכלל, על תזרימי המזומנים הנוכחיים והעתידיים מפעילויות. הסכום המצטבר של הפרשי השער מוצג ברכיב נפרד בהון עד למימוש של פעילות החוץ."
280. בחינת חו"ד עובדיה וחו"ד עובדיה המשלימה מעלה כי הלכה למעשה עובדיה אינו חולק על כך שבהתאם לכללי החשבונאות הקיימים קרן הפרשי התרגום לא מהווה חלק מהרווח הנקי של החברה. כך, המומחה עובדיה אינו מציג גרסה אחרת לפיה על-פי כללי חשבונאות מקובלים, קרן הפרשי התרגום כן צריכה הייתה להוות חלק מדו"ח הרווח וההפסד של החברה או מהרווח הנקי שלה. אדרבא, עובדיה אף ציין מפורשות בחוות דעתו כי "ההפסד שמתבטא בהפרשי קרן התרגום (הנובע מירידה בשערי מט"ח) לא נרשם כהוצאה וכהפסד, אלא כהפחתה בהון, דרך דוח שנקרא הרווח הכולל, וכך אינו מפחית את יתרת העודפים לחלוקה" [חו"ד עובדיה, עמ' 19].
אלא שטענתו היא כי "הפסד זה המשפיע על ההון העצמי אינו יכול שלא להיות מובא בחשבון בעת חלוקת הדיבידנד" וכי "למרות ההצגה הטכנית של העודפים, אין לה עודפים אמתיים" [שם]. גם בחוות הדעת המשלימה מטעמו, אותה ערך עובדיה בין היתר כמענה לטענות בחו"ד שוב, עובדיה אינו סותר את הגישה לעיל, ולעניין קרן הפרשי התרגום השלילית מציין כי "מדובר על הפסד לכל דבר ועניין שהחשבונאות מגדירה אותו כהפסד לא שוטף, לא מתמשך ומציגה אותו במסגרת קרנות הון ולא בדרך של הקטנת עודפים" [חו"ד עובדיה משלימה, עמ' 1]. כלומר, טענותיו של עובדיה נוגעות להיבטים מהותיים ותכליתיים בקשר עם מבחן הרווח.
כך, לשיטת עובדיה מצב הדברים המתואר, במסגרתו העודפים הראויים לחלוקה מחושבים במנותק מקרן הפרשי התרגום, חוטא למהות בשל עיוות חשבונאי, שכן ההצגה הטכנית של העודפים מכסה על העובדה שלחברה אין עודפים אמתיים לחלק מתוכם רווחים [חו"ד עובדיה, עמ' 19; חו"ד עובדיה משלימה עמ' 2-1]. כמו כן, סובר עובדיה כי העובדה שהמחוקק התייחס בעצמו לאפשרות שבה שינויים בהון העצמי יתווספו לעודפים בעת מבחן הרווח (במסגרת הגדרת המונח "עודפים" בסעיף 302 לחוק החברות) מחזקת אף היא את טענותיו [חו"ד עובדיה משלימה, עמ' 4].