--- סוף עמוד 110 ---
עוד סובר המומחה עובדיה כי הגישה שהוצגה בעניין חורב על ידי כב' השופטת רונן וכן גישתו של רו"ח שוב בעצמו, כפי שהוצגה במאמריו השונים, תומכת בטענותיו לעניין זה.
281. בהתאם לדבריי לעיל בעניין אופיו של מבחן הרווח כמבחן פשוט וטכני, כפי שהוצג על ידי המחוקק ופורש בפסיקה, והחשיבות שבכך, יכולתי לדחות את הטענות של התובעת לעניין מבחן הרווח כבר בשלב זה – משהתובעת לא עמדה בנטל המונח על כתפיה להוכיח שקרן הפרשי התרגום היא חלק מהרווח הנקי של החברה בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים (ועל כן מקומה בעודפי החברה הראויים לחלוקה), ואף רו"ח עובדיה, המומחה מטעמה, אינו חולק על כך שכיום אין הוראה בחקיקה או בתקינה הרלוונטית לעניין הכרה בהפרשי תרגום כרווח שניתן להתחשב בו בחלוקה. זאת, בניגוד למומחה מטעם הנתבעים שהראה שבהתאם לכללי החשבונאות המקובלים שחלים בענייננו קרן הפרשי התרגום אינה חלק מדוח הרווח והפסד של החברה ואינה כלולה "ברווח הנקי" של החברה – ועל כן אין להחשיבה בחישוב העודפים הראויים לחלוקה.
עם זאת, בדמות למעלה מן הצורך, אתייחס למספר סוגיות נוספות המחזקות את מסקנתי בדבר דחיית טענות התובעת לעניין מבחן הרווח בקשר עם קרן הפרשי התרגום.
282. כפי שעולה מחו"ד עובדיה, בעניין חורב נקבע כי אין להחשיב קרן הון חיובית בעודפים הניתנים לחלוקה – כשתכליתה של החלטה זו הגנה על נושיה של החברה. לפיכך, גורס רו"ח עובדיה כי לאור תכלית זו של הגנה על הנושים, כאשר מדובר בקרן הון שלילית הרי שיש מקום להחשיב את רכיב הקרן במסגרת העודפים הראויים לחלוקה [סיכומי התובעת, ס' 178].
אציין למען הסדר הטוב כי הגישה שמוצגת על ידי התובעת אינה זרה בדין (אך שלא בקשר עם רכיב הפרשי התרגום), והיא יושמה הלכה למעשה בתקנות העודפים הנוספים, וכן באה לידי ביטוי גם בהצעת רשות ניירות ערך ל"תיקון מבחני החלוקה בחוק החברות – תיקון מבחן הרווח", בה מוצע לזקוף ליתרת העודפים סכומים נוספים שאינם בהכרח חלק מדוח הרווח וההפסד של החברה.
עם זאת, סבורני כי קריאתו של עובדיה את הקביעה בעניין חורב, מבקשת לטעת בה הרחבות שבית המשפט לא התכוון ליתן. הגישה המוצגת בעניין חורב, תומכת בהותרת מבחן הרווח מבחן טכני ופשוט, הנצמד לכללי חשבונאות:
"מבחן הרווח הוא מבחן חשבונאי ולא מבחן תזרימי או כלכלי. המבחן החשבונאי הוא אינדיקציה בלבד ואינו עולה בהכרח תמיד בקנה אחד עם המבחן העיקרי – מבחן יכולת הפירעון. כאשר החברה סבורה שאין קורלציה בין כללי החשבונאות ומבחן הרווח לבין מצבה לאשורו מבחינת יכולת הפירעון שלה, היא רשאית לפנות לבית-המשפט ולבקש לאשר חלוקה שאינה עומדת במבחן הרווח – כאשר אם היא תוכיח זאת, בית-המשפט יאשר את החלוקה כמבוקש" [שם, פס' 57].