--- סוף עמוד 116 ---
בעניין רוזנפלד, שם נדונו בפניי החלוקות שביצעה פרטנר לחברה בין השנים 2009-2011, נדרשתי לטענות כנגד בעל שליטה בנסיבות של חלוקות על רקע רכישה ממונפת ולהשלכות שעשויות להיות מהעלאת טענות אלה כל אימת שמדובר בנסיבות של רכישה ממונפת:
"ייחוס עניין אישי לבעל מניות כתוצאה מצורך בכספי דיבידנד צריך להיעשות בזהירות רבה ובמשורה. יש להימנע מהכללות, דוגמת הנחה מראש שכל רכישה ממונפת של שליטה בחברה בהכרח מקימה לאותו בעל שליטה 'עניין אישי' בדיבידנדים שיחולקו באותה חברה עד לכיסוי חובותיו. הכללה מעין זו לא רק שעלולה לעשות עוול לבעלי שליטה ששמים את טובת החברה בראש מעייניהם, אלא שהיא אף עלולה ליצור 'אפקט מצנן' אשר ירתיע אנשים מרכישת שליטה בחברות ציבוריות. ודוקו, 'רכישה ממונפת' אינה ביטוי גס ויכולה להיות רצויה. יש לזכור כי רוב העסקאות המתבצעות בשוק לרכישת שליטה בחברות בכלל, ובייחוד בחברות ציבוריות, הינן עסקאות בהיקף כספי נרחב (שיכול להגיע למאות מיליוני שקלים ואף למיליארדי שקלים, כבענייננו שלנו), ובחינה ראשונית מלמדת שרוב עסקאות אלה, אם לא כולן, מבוצעות על ידי בעלי שליטה שנעזרים במינוף כזה או אחר. כך שניתן לומר כי רוב העסקאות בשוק זה לא היו נערכות ולא היו באות לעולם בלעדי המינוף" [שם, פס' 124].
להרחבה לגבי חובת ההגינות, תוכנה וגבולותיה ומיקומה הנורמטיבי בין חובת הזהירות המוטלת על נושאי משרה לבין חובת תום הלב שחלה על בעלי מניות ראו ע"א 7657/17 ברדיצ'ב נ' פויכטונגר (18.6.2020) פס' 36-60 לפסק דינה של כב' השופטת וילנר; ראו גם החלטתי בעניין ת"א 47075-12-19 מישורים נ' בלוטרייך פס' 64-69 (3.2.2021) וההפניות שם.
293. נוכח האמור, אבחן להלן האם יש מקום לקביעה לפיה פעל בן דב בהתעלם מטובת החברה, או לכל הפחות באדישות כלפיה, כן אדון בשאלה האם פעל דירקטוריון החברה בניגוד עניינים ולטובתו של בעל השליטה עת התקבלו ההחלטות לגבי החלוקות שבנדון.
כהערה מקדימה לדיון, מצאתי לציין כי התובעת העלתה טענותיה ביחס לסאני ולבן דב באופן כוללני ובמשותף, בהתעלם מכך שעסקינן בחברת האם, סאני, היא בעלת השליטה בחברה, ובן דב – שהיה בעל השליטה בסאני אותה תקופה.
לגופם של דברים, איני סבור כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהחלוקות שבנדון נעשו לטובת בעלת השליטה סאני ושלא לטובת החברה או כי במקרה דנן הפר בן דב את חובת ההגינות לחברה. הכל כפי שיפורט להלן.