--- סוף עמוד 124 ---
עיכוב זה לחובת בעל התפקיד. כלומר, למנות את תקופת העיכוב כחלק מתקופת ההתיישנות" ועל כן יש מקום לערוך בירור עובדתי מקיף לגבי שאלה זו.
עוד קבעתי כי לאחר שמיעת כלל הראיות בתיק וטענות הצדדים לאחר שמיעת כלל הראיות בתיק וטענות הצדדים לגבי תקופת העיכוב, אבחן האם יש מקום לדון ביתר הטענות הנוגעות למירוץ ההתיישנות, לרבות קיומו של "אשם תורם" של בעל התפקיד בהגשת התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות; תחולתו של חריג ההתיישנות שלא מדעת במקרים של הגשת תביעה על ידי בעל תפקיד בשם נושים; מועד העלאת הטענות מצד בעל התפקיד וכיו"ב טענות, כמפורט בהחלטתי שם.
נוכח כל האמור, מסקנתי היתה כי נכון יהיה לברר את טענת ההתיישנות בנוגע לעילת התביעה של החלוקה הראשונה במסגרת דיוני ההוכחות בהליך.
312. בסיכומים מטעמם חזרו הנתבעים על טענותיהם להתיישנות החלוקה הראשונה. אשר לטענות בעל התפקיד לעיכוב מכוון של חקירתו ועיכוב מרוץ ההתיישנות בשל כך, טענו הנתבעים כי טענה זו נזנחה על ידי בסיכומי התובעת. לשיטת הנתבעים, הוכח כי הנתבעים 1, 4-6 כלל לא זומנו על ידי בעל התפקיד לחקירה וממילא לא יכלו לעכב את החקירה ובכל הנוגע ליתר נושאי המשרה שזומנו לחקירה – התיישנה עילת התביעה. זאת, לטענת הנתבעים, נוכח העובדה שהמידע הדרוש לצורך התביעה הגשת התביעה היה בידי התובעת שנים לפני תחילת חקירתו של בעל התפקיד, שעה שנסמכה בעיקר על מידע פומבי (כגון דוחותיהם הכספיים של החברה ופרטנר). לפיכך, נטען כי אין בענייננו תחולה לדוקטרינת ההתיישנות שלא מדעת. עוד נטען כי בעל התפקיד הוא שגרם לעיכוב בחקירה, כאשר סירב למסור פרטים מהותיים שנדרשו ממנו על ידי באי הכוח של נושאי המשרה ושעה שהגיב לפניותיהם לאחר תקופה של כשלושה חודשים. וממילא טוענים הנתבעים כי הוכח שלנושאי המשרה הייתה סיבה מוצדקת שלא להתייצב לחקירה, שכן הייתה ודאות גבוה כי בעל התפקיד מתכוון להגיש נגדם תביעת בעניין חלוקת הדיבידנד.
313. סוגיית ההתיישנות, לרבות טענות התובעת לעיכוב החקירה בפני בעל התפקיד, לא זכו להתייחסות כלל בסיכומים מטעם התובעת.
בסיכומי התגובה מטעמה, התייחסה התובעת לטענת ההתיישנות של הנתבעים וטענה כי אין להתחיל את מרוץ ההתיישנות החל ממועד החלוקה הראשונה, אלא מהמועד בו נתגלתה רשלנותם של חברי הדירקטוריון במהלך חקירתו של בעל התפקיד [סעיף 50 לסיכומי התגובה]. התובעת הפנתה בהקשר זה לחקירתה של אונגר אשר אישרה לטענתה כי לנושה של חברה אין דרך ללמוד ולדעת את תהליך קבלת ההחלטות של דירקטוריון החברה בכל הנוגע לחלוקות דיבידנד, שכן הוא אינו חשוף לפרוטוקולים ולמידע הפנימי של החברה שדרוש לכך. כמו כן, ציינה התובעת כי העובדה שבן דב לא נחקר באופן אישי אינה גורעת מאחריותו כפי שנתגלתה באמצעות חקירה של עדים אחרים.