כפי שעולה מהודעת ברנע בתיק מיום 12.2.2020 ביחס לבקשה למסירת פרטים, ברנע הבהיר "כי בניגוד לנרמז, אין לי, ולא היו לי וגם לא לחברות בשליטתי, ניירות ערך של החברות סרני, סקיילקס או פרטנר וכמובן שלא קיבלתי במישרין או בעקיפין דיבידנד מחברות אלה. ברצוני לציין
--- סוף עמוד 126 ---
את שכתבתי במכתבי מיום 4.2.2020 [...] כי לפני 27 שנים, בתקופה שאינה רלוונטית להליך המשפטי הנוכחי, חברה בשליטתי הייתה בעלת מניות בחברת בת [...] שהשלימה הון של חברות שונות בהנפקה כולל הנפקה של חברת סאני בשנת 1993. המניות שנרכשו בהנפקה נמכרו בסמוך לה, על פי לוח הזמנים שנקבע בהוראת החתמים. אציין שחברת חיתום זו הפסיקה את פעילותה לפני 23 שנים (בשנת 1997)." [שם, ההדגשות במקור – ח.כ.]. לתשובת ברנע צורף אישור מיום 6.8.2012 של בית ההשקעות הממוען לידי ברנע לפיו מנוהלים עבורו תיקי השקעות תחת ניהול ב"נאמנות עיוורת" וכי לא מוחזקות בהם מניות או אגרות חוב של סאני, של החברה או של פרטנר.
סבורני כי נכון ורצוי היה אילו פרופ' ברנע היה מבהיר את מלוא הפרטים הרלוונטיים לקשריו עם החברה בפתח חוות דעתו על מנת שיהא גילוי מלא, אשר לא היה מותיר מקום להעלאת טענות בנדון מצד התובעת. יחד עם זאת, אינני סבור כי אמירותיו בחקירתו לפיהן יתכן שמנהל תיקי ההשקעות רכש עבורו מניות של פרטנר, של החברה או של סאני וכי היה מסתכל מידי תקופה על הרכב התיק מלמדות על ניגוד עניינים או הטיה באופן עריכת חוות הדעת על ידו כפי שנטען על ידי התובעת.
התובעת מבקשת לטעון כי כלל חוות הדעת שנערכו על ידי פרופ' ברנע היו מוטות נוכח אינטרס אישי שלו בחברות הקבוצה. טענה מעין זו, שבאה להטיל דופי ביושרתו המקצועית של מומחה ראוי שתובא לצד ראיות מבוססות. לא שוכנעתי כי "גרסתו המתגלגלת" כפי שנטען על ידי התובעת, מוכיחה כי פרופ' ברנע ביקש להסתיר עניין אישי כלשהו בחברה. מחקירתו עולה כי ברנע אכן לא ידע לאשר האם הוחזקו על ידו מניות של אחת מהחברות, בשל העובדה שתיקי ההשקעות שלו מנוהלים על ידי בית השקעות. אף אם קיבל לידיו עדכון לגבי הרכב תיק ההשקעות אין בכך כדי להעיד על עניין אישי מצדו במתן חוות הדעת. יתרה מכך, מצאתי לציין כי לא הוכח שנפל דופי באופן עריכת חוות הדעת באופן שמחזק את אותו חשד לכאורה.
318. לבסוף, ואף שהיבט זה לא עלה בטענות הצדדים, מצאתי להתייחס לכך שבשוק קטן כמו בישראל תופעת "שחקנים חוזרים" היא ידועה ומוכרת. עמדתי על הדברים בהקשרים שונים בעבר, אולם גם בנסיבות אלו – המומחים שמובאים בהליכים לפניי לא פעם הינם אותם אנשי מקצוע, פעם מצד התביעה ופעם מעברו השני של המתרס מטעמם של הנתבעים. ככל שלא מתקיים ניגוד עניינים מהותי, או נסיבות שמעלות חשד בדבר התנהלות פסולה מטעם המומחה, הרי שהמשקל שניתן לתת לטענות לפיהן אותו מומחה נתן מספר רב של חוות דעת (בענייננו 15 במספר) הוא מוגבל ובמרבית המקרים נובע מכללי השוק בהם פועלים הן התובעת והן הנתבעים. לפיכך, ככל שאין בצדן של טענות אלה ראיות מבוססות אין מקום לקבלן.