כמו כן, במסגרת סקירת הסיכונים עבור החברה פורט כי הייבוא המקביל והתחרות מצד יבואנים שונים יוצר לחץ מתמיד על המחירים; כי תוקפו של זיכיון סמסונג יפוג במידה שסאני תאבד את שליטתה בחברה; פורטה השפעתם שינויים רגולטוריים בישראל והגדלת התחרות בתחום המכשירים מצד חברות סיניות נוספות שעשויה לפגוע בנתח השוק של סמסונג בעולם בכלל ובארץ בפרט [שם, בעמ' 17]. כמו כן, הערכת השווי התייחסה לירידה בשיעור הרווח הגולמי של החברה, וברווח התפעולי שלה [שם, בעמ' 18].
לצד הדברים האלו, יוזכר כי מפרוטוקול ישיבת המאזן של דירקטוריון החברה 23.3.2014 [תצהיר בן דב, נספח 97], בה השתתפה רו"ח שפרלינג מטעם EY והציגה את הערכת השווי השנייה, מספר ימים לפני שזו פורסמה, ציינה רו"ח שפרלינג כי "עברנו על כל ההנחות, וכולן הנחות סבירות. במקרים מסוימים אף החמרנו והנחנו הנחות שמרניות יותר".
--- סוף עמוד 158 ---
382. מהאמור עולה כי הערכות השווי ייחסו חשיבות רבה לתיקונים שנעשו בהסכם הזיכיון וכי EY ניהלה שיח מקצועי ושוטף מול החברה בטרם נערכו הערכות השווי.
בעניין הערכת השווי הראשונה, סבורני כי יש בכך כדי לדחות את טענות ההתרשלות של התובעת לעניין זה. EY לקחה בחשבון את הסיכונים שטומן בחובו התיקון השישי, התחשבה מהצד השני בהתקשרות הארוכה ורבת השנים בין הצדדים ובניסיון העבר במסגרתו אי-עמידה ביעדים לא הובילה לסיום ההתקשרות, הייתה גלויה באשר לכל אלו, וקבעה כי ההסתברות לאי חידוש ההתקשרות בין הצדדים היא 33% (ותרחיש זה אכן לא התממש סופו של דבר עם הארכת ההסכם לשבע שנים נוספות במסגרת התיקון השביעי). EY פעלה לפי שיקול דעתה המקצועי, ועל-פי הסטנדרט המקובל ולא מצאתי כי יש מקום להתערבות בית המשפט בעניין זה.
אשר להערכת שווי השנייה, אמנם דעתי אינה נוחה מבחירתה של מעריכת השווי שלא לתת ביטוי לקיומו של תרחיש שלילי, לרבות לגבי הפסקת ההתקשרות בין סמסונג לבין החברה, זאת בפרט לאור קשייה של החברה בקבלת המימון מבנק מזרחי, שנדמה כי לא קיבלו מענה באותה עת ומשהתיקון השביעי כלל תנייה לפיה ככל שהחברה לא תעמוד ביעדי רכישה במשך שנתיים רצופות, לסמסונג זכות לבטל את ההסכם מולה. אולם איני סבור כי די בכך כדי ללמד על התרשלות מצד EY בעריכתה.
בהינתן מערכת היחסים הארוכה בין הצדדים במסגרתה ההסכם הוארך מספר פעמים, גם לאחר אי-עמידת החברה ביעדי הרכישה של סמסונג בשנת 2013, ובעיקר לאור האופן החיובי שבו ראתה החברה את התיקון השביעי ככזה שמגשר על המחלוקות בין החברה לבין סמסונג על רקע אי-עמידתה של החברה ביעדי הרכישות, ואף האריך את ההסכם בין הצדדים לראשונה לתקופה תקדימית של שבע שנים – סבורני שהיעדר אזכור של תרחיש שלילי אין בו כשלעצמו כדי לבסס טענה של רשלנות. כאמור, היסטוריית הקשר בין הצדדים, הארכת ההסכם חרף ההפרות, ההתראות הקודמות אודות פקיעת ההסכם (שלא מומשו על ידי סמסונג) – יש בכל אלה כדי לתמוך במסקנה כי EY לא פעלה באופן רשלני. אוסיף כי דיון זה הנו בפן התיאורטי בלבד, הואיל ולא הוכח כלל קיומו של קשר סיבתי וקיומו של נזק. ראיתי להפנות לדברי מר בן דב בעניין זה: