"שיקולים אלה של מדיניות משפטית באים לאזן בין האינטרסים השונים הנאבקים על הבכורה. בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל-פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית, אשר מהווה את השיקול במקבילית הכוחות" [עניין ועקנין, פס' 3].
כן נקבע כי בבחינת חובת זהירות מושגית "השאלה הנשאלת היא אבסטראקטית. היא עוסקת בקטיגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים,
--- סוף עמוד 161 ---
הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי" [שם, פס' 6].
388. אשר לקיומה של חובת זהירות קונקרטית, המבחן כאמור הוא האם בנסיבות הפרטניות למזיק יש חובה כלפי הניזוק. במסגרת בחינת חובת הזהירות הקונקרטית בוחן בית המשפט את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הספציפי – קרי המזיק המסוים, הניזוק המסוים, הנזק המסוים והפעילות המסוימת [ראו דברי כב' השופטת רונן בעניין אורליין, פס' 90)]. בע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני, פס' 13 (14.12.2006), התייחס בית המשפט לרף הנדרש לשם הטלת חובת זהירות קונקרטית:
"עניינה של חובת הזהירות הקונקרטית במניעת סיכונים בלתי סבירים. אין היא עולה למניעת כל סיכון וסיכון. היא מתעוררת רק בגין יצירת סיכון בלתי סביר, אשר החברה רואה אותו בחומרה יתרה ודורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו".
כן יצוינו דבריו של כב' השופט טירקל בע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פס' 14 (01.10.2003) כי "חובת זהירות קונקרטית קיימת אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל".
389. בענייננו מבקשת התובעת להכיר בקיומה של חובת זהירות של מעריכת השווי הן כלפי החברה הן כלפי נושיה, בשמם הוגשה התביעה שלפניי. כלומר, גם כלפי צדדים שלישיים אשר נסמכו לכאורה על אותה הערכת שווי, שפרטיה ומסקנותיה פורסמו בין היתר גם בדוחותיה הכספיים של החברה.