בהקשר זה, מבקשים הנתבעים להזכיר כי מותב זה דחה בקשה לאישור תביעה נגזרת כנגד הפחתת ההון משנת 2009, תוך שקבע כי התמונה העולה לעניין מצבה של פרטנר היא של חברה "יציבה, איתנה, פיננסית, רווחית". היינו, בית המשפט אישר פעמיים את סבירות התחזיות של פרטנר באותה עת.
64. הנתבעים מצביעים על שורה של ראיות שמובילות לשיטתם למסקנה בדבר ההערכות לגבי יציבותה של פרטנר ושל החברה בתקופה בה התקבלו החלטות החלוקה. בתוך כך, מפנים הנתבעים לתזרימים שנשלחו על ידי אבנר לחברת הדירוג מעלות ביולי 2010, לעניין תחזית הכנסות ורווח של פרטנר על לסוף שנת 2013, לפיה חזתה פרטנר כי בשנים 2013-2011 הרווח הנקי שלה יעמוד על כ-1.3 מיליארד ש"ח.
65. יתרה מכך, מדגישים הנתבעים כי כשבועיים לאחר החלטת החלוקה השלישית, החברה גייסה סכום בסך כולל של כ-391 מיליון ש"ח באמצעות הנפקה לציבור של אגרות חוב (מסדרה ז', ח' ו-ט'). הנפקה אשר נטען כי הושלמה בהצלחה רבה, כאשר אגרות החוב נרכשו על ידי משקיעים מסווגים ובכללם גופים מוסדיים, וזאת על אף שלא היו מובטחות בשעבוד כלשהו. הנתבעים מבקשים ללמוד מכך כי גם משקיעי האג"ח, לרבות הגופים המוסדיים, לא העלו על דעתם את ההשפעה שתהיה לשינויים הרגולטוריים ולרפורמה במשרד התקשורת על פרטנר. עוד ציינו הנתבעים כי כאשר נשאל על כך המומחה עובדיה, לא היה לו מענה ראוי לכך. כמו כן, כאשר נשאל על כך נאמן האג"ח, לזר, כל שענה הוא כי אינו יודע מה היו השיקולים של הגופים המוסדיים.
66. נוסף על כל האמור, ביקשו הנתבעים להדגיש כי שווי השוק של ניירות הערך של החברה ושל פרטנר במועד החלוקות היה גבוה ולא הושפע מגיבושה של הרפורמה. כך, ביום 31.12.2009 היה שווקי השוק של פרטנר 11.8 מיליארד ש"ח ושל החברה כ-2.2 מיליארד ש"ח, וביום 31.3.2011, מספר ימים לאחר החלוקה השלישית, היה שווקי השוק של פרטנר 10.3 מיליארד ש"ח, ושל החברה כ-2 מיליארד ש"ח. כמו כן, בהתאם לחו"ד ברנע, ההשפעה הממוצעת של החלוקות על שווי האג"ח של החברה הייתה חיובית, והדבר מוכיח כי השוק לא העריך שחלוקות הדיבידנד גרמו נזק לנושים.
67. עוד נטען, כי בהתאם לחו"ד רוזן שהתבססה על 37 תחזיות אנליסטים שפורסמו לפני החלוקה השלישית, כל האנליסטים החיצוניים והאובייקטיבים של בתי ההשקעות בישראל ובבנקים עולמיים בעלי מוניטין רב – לרבות הפועלים, דש ברוקראז' ובנק UBS – שבחנו את ענף התקשורת בתקופה