73. אשר לטענות החברה לעניין קרן הפרשי התרגום, הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעתו של רו"ח שוב, בה הובהר כי החברה נהגה כדין ובהתאם לתקינה החשבונאית הקיימת והמחייבת – בהתאם לתקן חשבונאות בינלאומי 21 .IASזאת ועוד, גם בהתאם לדין הישראלי רק סכומים שמקורם ברווח הנקי
--- סוף עמוד 22 ---
של החברה, היינו כאלה המופיעים בדו"ח הרווח וההפסד של החברה, מותרים לחלוקה. כמו כן, בהתאם לבדיקה שביצע רו"ח שוב, כל החברות הציבוריות פועלות לפי הכללים הנ"ל, ולא נמצאה אף חברה שהפחיתה את קרן הפרשי התרגום בחישוב ההפרשים הראויים לחלוקה.
יתר על כן, טוענים הנתבעים כי בהתאם לחו"ד שוב, גם הפחתה של קרן התרגום בכל אחת מהחלוקות הייתה מותירה עודפים ראויים חלוקה, ובכל מקרה, כפי שצוין בחו"ד שוב, מדובר בבחירה טכנית שנועדה לנוחות הקריאה, וממילא לא נכון לקרוא להם הפסדים.
74. עוד ביקשו הנתבעים להדגיש כי ההחלטה בעניין חורב אינה תומכת בטענת התובעת, אלא בטענות הנתבעים שכן נטען שנקבע שיש להעדיף פרשנות לפיה מבחן הרווח נגזר ישירות מהדוחות החשבונאיים והתקינה החשבונאית, ולא להפוך אותו למבחן מהותי המותיר שיקול דעת.
75. לגבי מבחן יכולת הפירעון, ביקשו הנתבעים להציג את חו"ד ברנע, בה הוצג ניתוח כלכלי לפיו נכון למועדי החלוקות שבנדון, החברה עמדה בבירור במבחן יכולת הפירעון ולא היה כל חשש ליכולת הפירעון של החברה.
76. לעניין בחינת יכולת הפירעון של החברה נטען כי עובר לשלושת החלוקות הוצגו בפני דירקטוריון החברה תזרים דו שנתי ותזרים רב שנתי (ל-5 שנים בחלוקה הראשונה ובחלוקה השנייה, ול-6 שנים בחלוקה השלישית). הנתבעים מציינים כי טענת התובעת היא כנגד התחזית שהוצגה בתזרימים אלו – ביחס לדיבידנד שהחברה צפויה לקבל מפרטנר כל שנה כנגזרת מהרווח השנתי של פרטנר. אולם, לפי הנתבעים, הוכח כי הנחת העבודה אשר לרווחיותה של פרטנר ולרווח הנקי הגבוה שלה הייתה יצוקה בסלע ולא היה ספק כי החברה הייתה עומדת בפירעון כל התחייבויותיה ובקלות רבה.
77. עוד ביקשו הנתבעים להדגיש כי מדיניות החלוקה של החברה הייתה זהירה ושמרנית, וכן כי טענות המומחה עובדיה לפיהן די היה בירידה של 10% ברווח הנקי של החברה ובירידה מותאמת של 10% במניית החברה כדי לאתגר את החזר החובות והריבית של החברה – הוכחו כחסרות יסוד, שכן גם בתרחיש שבו מתרחשים שני הדברים יחד, יתרת העודפים של החברה לתקופה נותרת חיובית. וזאת כאמור אף בתרחישים קיצוניים יותר שהוצגו למומחה עובדיה. לטענת הנתבעים, המומחה עובדיה לא סיפק מענה הולם כשאומת עם עניין זה, וניסה לתלות את המענה בכך שלטענתו שווי המניות של החברה לא בהכרח נזיל, וזאת, לטענת הנתבעים, למרות שמניות פרטנר היו אותה תקופה מהסחירות בישראל.