106. לשיטת הנתבעים, גם לגופם של דברים, הוכח כי בן דב, זינגר, עובדיה ופיינגולד (נתבעים 1, 4, 5, 6) מעולם לא זומנו על ידי בעל התפקיד לחקירה ולכן ממילא לא עיכבו ולא יכלו לעכב את החקירה. אשר לנתבעים האחרים, נושאי המשרה שזומנו לחקירה, נטען כי עילת התביעה בעניינם התיישנה. זאת, משום שהמידע הדרוש לצורך התביעה היה בידי התובעת שנים לפני תחילת חקירתו של בעל התפקיד, שכן התובעת נסמכת בעיקר על מידע פומבי וגלוי לרבות דוחותיהן הכספיים של החברה ופרטנר.
לפיכך, נטען כי אין בענייננו תחולה לדוקטרינת ההתיישנות שלא מדעת, וזאת אף מבלי להתייחס לשאלה האם חל עיכוב בחקירה או בשאלת האשמה לעיכוב זה, ככל שהיה. זאת ועוד, גם בחינת עיכוב החקירה מעלה לטענת הנתבעים כי בעל התפקיד היה מי שגרם לעיכוב בחקירה, כאשר סירב למסור פרטים מהותיים ולגיטימיים שנדרשו ממנו על ידי באי הכוח של נושאי המשרה, לרבות התקופות הקונקרטיות בהן תעסוק החקירה. כמו כן, בעוד שבאי כוח נושאי המשרה השיבו למכתביו של בעל התפקיד בזריזות רבה, נטען כי לבעל התפקיד נדרשו לא פחות משלושה חודשים להשיב למכתב שנשלח אליו מבאי כוח נושאי המשרה.
--- סוף עמוד 30 ---
107. נוסף על כך, טוענים הנתבעים כי הוכח שלנושאי המשרה הייתה סיבה מוצדקת שלא להתייצב לחקירה, שכן הייתה ודאות גבוה כי בעל התפקיד מתכוון להגיש נגדם תביעת בעניין חלוקת הדיבידנד, לאור שיתוף פעולה עליו הסכים בעל התפקיד עם עו"ד בן מאיר ועו"ד אבירם.
108. נוסף על האמור, הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה שכן נושאי המשרה אינם חבים בחובת זהירות כלפי נושי החברה, מחזיקי אגרות החוב. טענה זו נתמכת לטענת הנתבעים גם בהלכה הפסוקה ובפרט בעניין חבס. נוסף על כך, נטען כי מי שאינו דירקטור אינו נושא באחריות על חלוקה, וגם בעניין זה מפנים הנתבעים לעניין חבס.
109. הנתבעים מבקשים להזכיר בסיכומיהם כי במסגרת ההליך טענו כי הסדר הפטור שניתן לנתבעים 8-7 שומט את הקרקע תחת עילת התביעה השנייה ועל כן יש לסלק עילה זו על הסף, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 1.2.2018 – לא ניתן היה לקבוע בשלב המקדמי של ההליך אם מתקיימים בענייננו החריגים הקבועים בסעיף 263(2) לחוק החברות. הנתבעים מבקשים להדגיש כי התובעת זנחה בסיכומיה כל טענה בנושא ואף לא ייחסה לנתבעים 8-7 כוונה או פזיזות במעשיהם, אלא חזרה על כך כי היא מבקשת לייחס להם התרשלות.
110. עוד מבקשים הנתבעים לציין, כי לאור העובדה שהסדר הנושים בעצמו קובע כי "תמורות התביעות" יחולקו רק לאחר ניכוי סכומי השיפוי בהם מחויבת החברה לשאת, יש לסלק את התביעה נוכח קיומם של כתבי השיפוי בסכום של עד 100 מיליון דולר.