חלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה של חברה כשלעצמה היא אינה תופעה פסולה, נהפוך הוא, מדובר בפעולה אשר ככל שהיא עומדת במגבלות החוק, היא אף רצויה. על הלגיטימיות בביצועה חלוקה הרחבתי בתנ"ג (כלכלית) 43335-11-12 ורדניקוב נ' אלוביץ, פס' 71 (17.09.2014) (להלן: "עניין ורדניקוב מחוזי"):
"[...] מבחינת דיני התאגידים חלוקת דיבידנדים (לרבות בדרך של הפחתת הון) הנה פעולה עסקית לגיטימית בה מועברים כספים מידי החברה לידי בעלי מניותיה. בהגדרה, בכל חלוקה מוחסר הדיבידנד מקופת החברה (לכאורה, גריעה ב'טובת החברה') כנגד הוספתו לכיסם של בעלי המניות (לכאורה, השאת 'טובת בעלי המניות'). הנחת היסוד של חוק החברות, אשר אינה שנויה במחלוקת, הנה כי ככל שהתקבלה כראוי החלטה על ביצוע חלוקה - אין לראות בעצם העברת הדיבידנד שלעצמה כפגיעה בטובת החברה".
140. לצד זאת, החוק נותן קדימות לנושים להיפרע מהחברה על פני זכותם של בעלי המניות לקבלת דיבידנד. כך, בדברי ההסבר לחוק החברות בסימן ב, "שמירת ההון וחלוקה", נקבע כי "ככלל, הואיל ונושיה של כל חברה בערבון מוגבל אינם רשאים לרדת לנכסיהם הפרטיים של בעלי המניות, הדין חייב להבטיח כי הקרן היחידה לסיפוק תביעותיהם, הונה העצמי של החברה, לא תדולדל שלא כדין" [הצעת חוק החברות, התשנ"ו–1995, ה"ח 2, 100; וראו גם ת"א (כלכלית) 48067-01-11 ע.ל.א.ן מרחצאות בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ס' 4ו (14.5.2012); ת"א (כלכלית) 62924-03-18 איירונסורס בע"מ נ' רשם החברות, פס' 13 (6.5.2018); להלן: "עניין איירונסורס"].
141. פעולת החלוקה מעצם טבעה עלולה אם כן לפגוע בזכויות הפירעון של הנושים עקב העברת ערך לידי בעלי המניות. כללי החלוקה המעוגנים בחוק החברות מבקשים לאזן בין אינטרסים מנוגדים אלה – אל מול ציפייתם הלגיטימית של בעלי המניות ליהנות מעושרה ומשאביה הכלכליים של החברה כתמורה להשקעתם המקורית בה, ניצבות זכויות הנושים להיפרע מרכוש החברה הקיים בטרם שהוא ידולדל ויועבר לידי בעלי מניותיה [אסף אקשטיין דוד האן, "אחריות דירקטורים בגין החלטה על חלוקה" (24.1.2021) https://ssrn.com/abstract=3109945 (להלן: "אקשטיין והאן")].
עמדתי על הקונפליקט האמור בין הנושים לבין בעלי המניות על רקע חלוקת דיבידנד בתנ"ג (כלכלית) 48081-11-11 רוזנפלד נ' בן דב, פס' 168 (17.3.2013) (להלן: "עניין רוזנפלד") שם קבעתי, כדלהלן:
--- סוף עמוד 38 ---