"חלוקת דיבידנד היא הפעולה שמייצגת בצורה הטובה ביותר את הקונפליקט בין בעלי המניות בחברה לבין לנושיה. בפשטות, בעוד שבעלי המניות מברכים על כך שכסף מקופת החברה עובר לכיסם, נושי החברה מצרים על העברה זו שכן היא מביאה לריקון כיסי החברה מהם הם אמורים להיפרע בבוא היום. כך, כל אחת מן הקבוצות הנ"ל מושכת את החבל לכיוונה: בעלי המניות מעודדים חלוקת דיבידנדים, בעוד נושי החברה שואפים להגבילה."
142. את המתח המובנה בחלוקת דיבידנד בחברה, מבקש כאמור החוק לאזן באמצעות קביעת מבחני חלוקה אשר קובעים מהי "חלוקה מותרת" – מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון – לפיהם חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה, ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן [סעיף 302 לחוק].
המונח "חלוקה" מוגדר בסעיף 1 לחוק, וכדלהלן:
'חלוקה' – מתן דיבידנד או התחייבות לתיתו, במישרין או בעקיפין, וכן רכישה; ולענין זה, 'רכישה' - רכישה או מתן מימון לרכישה, במישרין או בעקיפין, בידי חברה או בידי חברה בת שלה או בידי תאגיד אחר בשליטתה, של מניות החברה או של ניירות ערך שניתן להמירם למניות החברה או שניתן לממשם במניות החברה, או פדיון של ניירות ערך בני פדיון שהם חלק מהונה העצמי של החברה בהתאם לסעיף 312(ד), ולרבות התחייבות לעשיית כל אחד מאלה, והכל, ובלבד שהמוכר אינו החברה עצמה או תאגיד אחר בבעלותה המלאה של החברה;
סעיף 302 לחוק החברות קובע מה היא חלוקה מותרת, וכל חלוקה שאינה מותרת היא חלוקה אסורה [יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי 364 (מהדורה חמישית, 2018; להלן: "גרוס")].
143. אשר להליך אישור חלוקה, קובע סעיף 307 לחוק החברות כי האורגן המוסמך להורות על חלוקת הדיבידנד לבעלי המניות בחברה הוא הדירקטוריון, זולת אם נקבע אחרת בתקנונה:
החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים האלה:
(1) באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו;
(2) בדירקטוריון החברה, לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי;
--- סוף עמוד 39 ---
(3) בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלוקה אינה חלוקה אסורה.
144. הסמכות להורות על חלוקת דיבידנד נתונה על-פי הוראות החוק לדירקטוריון החברה, כאשר על החלוקה לעמוד במבחן כפול: מבחן הרווח אשר מקנה לחברה את האפשרות לחלק דיבידנד מתוך רווחיה הראויים לחלוקה; ומבחן יכולת הפירעון לפיו על דירקטוריון החברה לבדוק אם מתעורר חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד פירעונן.