גם המלומדים פרופ' חנס ופרופ' חמדני, הביעו עמדתם כי ראוי שבתי המשפט יחילו "איפוק שיפוטי" בכל הנוגע להטלת אחריות על דירקטורים בגין חלוקות דיבידנד "כדי לאזן בין חובת הדירקטורים ליישם את מבחני החלוקה לבין החשש מהפיכתם למבטחים מפני כישלונות עסקיים" ועמדו על השיקולים והרציונאלים בבסיס אופי הבחינה של בית המשפט את החלטות אלו של הדירקטוריון:
"המדיניות הראויה בדבר היקף האחריות של דירקטורים לחלוקה אסורה מעוררת התלבטות המשתקפת היטב בהחלטות בתי המשפט. המחוקק ראה לנכון להטיל על הדירקטורים את החובה לאזן בין העניין של בעלי המניות בקבלת דיבידנד לבין העניין של הנושים בהחזר החוב שהעמידו לחברה. לכן
--- סוף עמוד 49 ---
הדירקטוריון נדרש לקבוע שהחברה עומדת במבחני החלוקה. מחד גיסא, בשונה מהחלטות עסקיות אחרות, תמריצי השוק, אשר מרסנים את הדירקטורים מפני החלטות עסקיות כושלות אחרות, אינם פועלים באותה עוצמה בחלוקת דיבידנד. דירקטורים אשר דואגים למוניטין שלהם, בפרט בעיני בעלי המניות אשר בוחרים בהם לכהונה, ייזהרו לא לבצע השקעות כושלות, אולם מאותה סיבה הם עלולים דווקא לחלק דיבידנד מופרז על חשבון נושי החברה. שיקול זה תומך לכאורה בבקרה מוגברת של בית המשפט על החלטת הדירקטורים. מאידך גיסא, חלק מהטעמים התומכים בכלל שיקול הדעת העסקי חלים גם כאן, בייחוד כשמדובר במבחן כושר הפירעון. גם החלטה על חלוקת דיבידנד היא החלטה עסקית, הנוגעת למבנה ההון של החברה, אשר יש להיזהר מבקרה משפטית מוגזמת עליה. בעלי המניות משקיעים את כספם בחברה כדי לקבל החזר, וככל שנקבע מחסומים רבים יותר לקבלת דיבידנד כך נפגע בתמריץ שלהם להשקיע ונייקר את גיוס ההון. יתר על כן, גם כאן קיים החשש מחוכמה בדיעבד, אשר תביא להפרזה בהטלת אחריות. התוצאה תהיה שדירקטורים שונאי סיכון יגלו שמרנות בהחלטות חלוקה ויפגעו בהחזר ההשקעה של בעלי המניות מעבר לנחוץ להגנת סבירה לנושים, בייחוד במקרים של נושים מתוחכמים (כגון מחזיקי איגרות חוב) שיכולים להגביל מראש בחוזה את יכולת החברה לחלק דיבידנד. [...] לפיכך, אנו סבורים שעל בתי המשפט להימנע ככל הניתן מהטלת אחריות על דירקטורים שפעלו בתום לב כדי לברר אם החברה עומדת במבחני החלוקה.
[...] לדירקטוריון שהיה מודע לחובתו לפי חוק החברות וקיים דיון מושכל ביכולת הפירעון של החברה יהיה קל יותר לשכנע את בתי המשפט כי החלוקה עמדה בדרישות החוק. זוהי גישה מבורכת משתי סיבות. ראשית, בדומה לכלל שיקול הדעת העסקי, היא מבטאת גישה זהירה של בתי המשפט בהחלפת שיקול הדעת שלהם בשיקול הדעת של הדירקטוריון, כל עוד החלטת הדירקטוריון התקבלה תוך בחינת הנתונים הקשורים להחלטה על חלוקה. שנית, גישה זו מעודדת את הדירקטורים לקיים הליך נאות" [חנס וחמדני, "סופה של חבס השקעות – גבולות האחריות של דירקטורים לכישלון עסקי" (6.9.2020) פורסם באתר הממשל התאגידי של אוניברסיטת תל-אביב: http://www7.tau.ac.il/blogs/law/2020/09/06/2368/] .