161. בהתאם לכל האמור, אדרש תחילה לטענות התובעת כנגד התנהלותו של הדירקטוריון בעת קבלת החלטות החלוקה. אציין כבר בשלב זה כי בניגוד לטענותיה הנחרצות של התובעת לפיהן החלטות החלוקה נועדו לשרת את צרכיו של בעל השליטה בחברה בן דב, מה שעשוי היה לחייב את הפעלתה של "הבחינה המוגברת" בענייננו – כפי שאפרט בהמשך, איני סבור כי התובעת עמדה בנטל הנדרש
--- סוף עמוד 51 ---
להוכחת טענותיה אלו, בפרט לא הוכחו התנאים שנקבעו בעניין ורדניקוב להחלת הבחינה המוגברת בנסיבות של חלוקת דיבידנדים בחברה ממונפת.
במסגרת בחינת התנהלותו של דירקטוריון החברה בעת קבלת החלטות החלוקה, אתחיל מבחינת טענותיה של התובעת כנגד הנחות היסוד אשר עמדו בפני הדירקטוריון אותה עת ולבחינה האם הנחות אלו היו הנחות סבירות, נוכח המידע שעמד בפני דירקטוריון החברה בזמן אמת.
מן הכלל אל הפרט: האם עמדה החברה במבחני החלוקה הקבועים בדין?
מבחן יכולת הפירעון
162. לשיטת התובעת, במועדים בהם קיבל דירקטוריון החברה את החלטות החלוקה – היה קיים חשש סביר כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, שעמדו לפי התובעת על סך של 3.5 מיליארד ש"ח, במועדן. על כן, גורסת התובעת כי החלוקות שבנדון לא עמדו במבחן יכולת הפירעון ומכאן שמדובר בחלוקות אסורות. התובעת משתיתה טענתה זו על מספר היבטים:
א. הסתמכות החברה על פרטנר הייתה בבחינה שימת "כל הביצים בסל אחד" – טענתה המרכזית של התובעת בעניין זה נוגעת להסתמכותה של החברה על פרטנר לייצור תזרים מזומנים. לטענת התובעת, הסתמכות זו הייתה מסוכנת הן על רקע רמת המינוף הגבוהה שאפיינה את שרשרת החברות בשליטת בן דב, הן על רקע הרפורמה בשוק הסלולר שטמנה בחובה סיכונים רבים לפרטנר ובהתאם להמשך חלוקת הדיבידנדים ממנה.
ב. הערכה שגויה של כרית הביטחון – התובעת גורסת כי החברה לא העריכה נכונה את כריות הביטחון ששמורות לנושיה. בתוך כך, נטען כי בעת שקילת יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה במקרה שתצומצם חלוקת הדיבידנדים הצפויה מפרטנר, החברה לא אמדה את הפגיעה בשווי מניות פרטנר שבחזקתה.
ג. טענות ל"חשבונאות מניפולטיבית" מצד פרטנר ומצד החברה – שגרמו לעיוות המצגים בכל הנוגע לכושר הפירעון של החברה, בדגש על רכיבי המוניטין וקשרי הלקוחות בדוחותיה הכספיים של החברה.
ד. הסתמכות שגויה על NAV חיובי של החברה – התובעת טוענת כי בניגוד לעמדת הנתבעים אין להסתמך על ה-NAV החיובי של החברה במועד קבלת החלטות החלוקה, שכן היה מבוסס על נכסים רגישים ותנודתיים שאינם נזילים ואינם ניתנים למימוש באופן עצמאי.