במסגרת החלטת הדירקטוריון לאשר את חלוקת הדיבידנדים השלישית צוין כי החברה הציגה רווחיות גבוה בשנת 2010 ופרעה במהלך שנה זו הלוואות וריביות של למעלה מ-1 מיליארד מתוף סך המימון שנטלה לטובת רכישת פרטנר, ובכך הפחיתה את היקף המינוף שלה ואת היקף התחייבויותיה. עוד צוין כי "למרות שהחלוקה מקטינה את יתרות המזומנים הנזילות של החברה, אין בביצועה כדי לפגוע ביכולתה של החברה להמשיך ולפעול במתכונת פעילותה הקיימת והצפויה, או ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד פרעונן" [שם, בעמ' 31].
239. החלטת החלוקה השלישית נבחנה אף היא על ידי המומחה ברנע. ברנע סקר בחות דעתו את המקורות והשימושים של פרטנר במועד ההחלטה על החלוקה, את צפי תזרים ההכנסות של החברה שעמד על 900 מיליון ש"ח ובתוספת יתרות מזומן בסך של כ-290 מיליון ש"ח – 1.2 מיליארד ש"ח. זאת, למול פירעון של קרן וריבית של חובות החברה לאותה התקופה בסך של כ-1.2 מיליארד. בהקשר זה ביקש המומחה ברנע להדגיש כי לאור נתונים אלו לחברה הייתה יכולת פירעון מלאה ללא תלות במחזור החוב שנפרע בשנים 2012-2011.
נוסף על כך תיאר ברנע שכגיבוי משמעותי לתזרים, עמדה לחברה במועד ההחלטה על החלוקה השלישית יכולת מימוש של מניותיה הלא משועבדות של פרטנר הנסחרות בשוק הון, וששווין באותה העת עמד על 1.6 מיליארד ש"ח [חו"ד ברנע, עמ' 15].
אשר להנחת התזרים מפרטנר, ציין ברנע כי צפי תזרים הדיבידנד מפרטנר נקבע על-פי מדיניות הדיבידנד המוצהרת של פרטנר כפי שהוכרזה ובוצעה בפועל בשנים 2011-2009 עד לחודש מרץ 2011, וכן על-פי תחזית רווח פרטנר כפי שניתנת להערכה על סמך האינפורמציה שהייתה הקיימת במועד קבלת ההחלטה, כאשר תחזית זו התחשבה גם בשינויים רגולטוריים [חו"ד ברנע, עמ' 14].
--- סוף עמוד 91 ---
עוד התייחס ברנע לכך שגם בעת החלוקה השלישית עמד ערך ה-NAV של החברה על 2.2 מיליארד ש"ח, שמקנה כרית ביטחון של 75% מעל סכום חוב הברוטו של החברה בגובה 2.9 מיליארד ש"ח [חו"ד ברנע, עמ' 13]. כאמור לעיל, מדובר באינדיקציה רלוונטית לחיזוק עמידתה של החברה במבחן התזרימי, וכאמור מדובר בנתון שלא נסתר על ידי המומחה עובדיה שלא התייחס בחוות דעתו לערך ה-NAV החיובי שהציגה החברה.
בהתאם למפורט קבע המומחה ברנע כי בעת קבלת החלטת הדירקטוריון על החלוקה השלישית לחברה הייתה יכולת פירעון מוכחת, הן לטווח הקצר והן לטווח הבינוני והארוך [שם, בעמ' 15].