לגבי טענתה של התובעת כי הפסקת חלוקת הדיבידנדים מפרטנר עשויה כשלעצמה לפגוע בשווי מניותיה של פרטנר ומשכך גם בהיקפה של כרית ביטחון זו, סבורני שאף אם יש ממש בטענה זו הרי שאף אם ניתן היה לצפות ירידה בשווי המנייה במקרה בו היתה פרטנר מפסיקה את החלוקות, אין משמעות הדבר איפוס מוחלט של שוויון של מניות אלו ושל יכולתה של החברה לממשן במידת צורך – בפרט לא נוכח תחזיותיהן של החברה ושל פרטנר באותה העת (שלא צפו את הפגיעה המשמעותית). כלומר, גם אם תרחיש בו מופסקת החלוקה על ידי פרטנר צריך היה לגלם שווי מנייה נמוך יותר, הרי שעדיין מדובר בכרית ביטחון בעלת שווי כלכלי.
כך לדוגמא, כפי שהטעים ברנע בחוות דעתו, לאחר פרסום הדיווח המיידי של פרטנר מיום 5.5.2010 על הפגיעה הצפויה ברווחיה בעקבות הירידה בדמי הקישוריות, חלה אמנם ירידה של 7% בשווי מניות פרטנר, אך ירידה זו נעצרה ולא המשיכה עד לאחר החלוקה השנייה. כלומר, תגובת השוק לדיווח על ירידה אפשרית של 300 מיליון ש"ח ברווח השנתי של פרטנר (בניגוד לפגיעה המשמעותית יותר שהתרחשה בסופו של דבר ברווחיותה של פרטנר), אליה גם נחשף גם הדירקטוריון בזמן אמת, אמנם הובילה לירידה מסוימת בשווי מניות פרטנר, אך ירידה זו הייתה מוגבלת בזמן ובפגיעה במחיר המניה ולא ביטלה את שווין הכלכלי של מניות פרטנר. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שאנחנו בוחנים את מידת הסבירות של הסתמכות הדירקטוריון על כרית ביטחון זו בעת שבה כאמור לא צפה את גודל הפגיעה בפרטנר בהמשך. עוד נתתי דעתי גם לכך שמדובר בכרית ביטחון אחת מתוך מספר כריות ביטחון שעמדו לחברה עד החלטות החלוקה.
243. אשר ליכולת החברה למחזר חוב, בעניין חבס עמדתי על כך שדירקטוריון חברה רשאי להניח כי התחייבויות מהותיות אשר עומדות להיפרע בטווח הזמן הקרוב ימומנו מחדש, ובלבד שהנחה זו סבירה לאור מצבה של החברה [שם, פס' 302; גרוס, עמ' 372].
בענייננו, במועדים בהן התקבלו החלטות החלוקה, כפי שפורט לעיל וכפי שצוין על ידי שחר וכן על ידי בן דב בישיבות החלוקה, בפני החברה עמדו האפשרויות של גיוס הון ומחזור חוב [פ/ 5.2.2020 עמ' 796 ש' 18-17; עמ' 948, ש' 23-21]. כך למשל דבריו של שחר בעניין זה:
"אני אומר שהיו לי מספיק אלטרנטיבות שביניהם לך לקיחת חוב נוסף, מחזור חוב ומכירו שביניהם הייתי יכול לשחק מספיק טוב כדי להביא הרבה יותר כסף ממה שנדרש" [פ/5.2.2020, עמ' 948 ש' 23-21].