8. פריבטבנק טוען בתשובתו, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, ועל כן דינה להידחות. הודגש, כי כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה שלא לסלק תביעה על הסף – היקף ההתערבות מצומצם במיוחד. בנדון דידן, כך נטען, בחן בית המשפט היטב את טענות דיסקונט, ובהחלטה מנומקת ומפורטת דחה אותן. לשיטתו, עילות התביעה נגד דיסקונט לא התיישנו, משום שעד שנת 2016 נשלט פריבטבנק בידי בעלי השליטה ועושי דברם, ורק לאחר שהשליטה ניטלה מידיהם החל פריבטבנק לגלות את הנסיבות שכמעט והביאו לקריסתו. עובדות אלו, כך נטען, מבססות הן את הטענה לגבי העדר כוח תביעה מהותי וממשי, הן את הטענה לקיומם של חריגי ההתיישנות. בנסיבות אלה, בשים לב לאופי הטענות העובדתיות המועלות, ולטיב הידיעה הנדרשת לשם תחילת מירוץ ההתיישנות, נטען כי צדק בית המשפט בקובעו כי נדרש בירור עובדתי מעמיק ומורכב לצורך הכרעה בטענה זו, אשר מקומו בהליך עצמו, וממילא לכל צד שמורות טענותיו בעניין. אשר לטענות דיסקונט בעניין הלכת מרכז הארגזים, טוען פריבטבנק כי תוצאה שפוטרת מראש את מי שסייע לנושאי המשרה המעוולים בביצוע המעילה היא "תוצאה אבסורדית" שלא ניתן לקבלה. בנוסף נטען, כי יש אינטרס ציבורי בבירור טענותיו של פריבטבנק ביחס להתנהלותו של דיסקונט בפרשה.
בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים, טוען פריבטבנק כי בהליכים המתנהלים מחוץ לישראל, אליהם מפנה דיסקונט, נדונים ערוצי מעילה שונים ונפרדים מערוץ המעילה הייחודי הנדון בתביעה בישראל. לדבריו, בתביעה בישראל, בניגוד לתביעות הזרות, כל כספי המעילה הועברו מחשבון divot לחשבון סנט ג'ון בסניף הקפריסאי, ומשם לחשבון בסניף מקומי של דיסקונט. על-פי הנטען, דפוס פעולה זה היה אמור להדליק נורות אזהרה אצל דיסקונט, אשר בחר להתעלם מהן בפועל או בכוח. מכל מקום, נטען, כי קביעה שבהליך זר אחר ההעברות היו לגיטימיות, לא תשפיע כהוא זה על התביעה בישראל, העוסקת בכספים אחרים וב"שרשראות הברחה" שונות. נוסף על כך, נטען כי הסיכוי שייקבע בהליכים הזרים שלא התבצעה פרשת מעילה, באופן שיקים לדיסקונט טענת "השתק פלוגתא הגנתי לא הדדי", הוא אפסי, ואינו מצדיק עיכוב הליכים. לפיכך, נטען, כי בצדק נקבע שעיכוב ההליכים לא יתרום ליעילות הדיון ולא יחסוך במשאבים או בזמן שיפוטי, וכי במאזן הנוחות יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות של פריבטבנק על פני רצונו של דיסקונט לעכב את בירור ההליכים כלפיו.