26. בכל הנוגע להסכמות החוזיות, חלוקים הצדדים גם בשאלה, מי אחראי לתשלום עלויות העגלות (סך של 96,642) והתאמת מכונת חיתוך הפטמות (22,159 ₪).
א. בהתאם להסכמות הצדדים רכשה הנתבעת לשימוש התובעת עגלות לשינוע הפטמות, בסכום של 96,642 ₪ (סעיף 20 ונספח ח1 לתצהיר בלום). העגלות הן בבעלות הנתבעת, אך הושארו בידי התובעת, לשימושה, במהלך ההתקשרות החוזית.
בסיום ההתקשרות בין הצדדים, ביקשה הנתבעת לאסוף את העגלות (יחד עם התבנית), אך התובעת סרבה והעגלות נותרו במפעלה. במסגרת כתב ההגנה דרשה הנתבעת לקזז את עלות העגלות, חלף השבתן לידיה (סעיף 85 לכתב ההגנה).
זכות העכבון קמה מכוח סעיף 11 לחוק המיטלטלין התשל"א - 1971 וסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970. קיימת זכות, על פי דין, לעכב נכס מיטלטלין שאינו של הנושה, כערובה לחיוב, עד שיסולק, וזאת גם אם יש מחלוקת על גובה החיוב או עצם קיומו (ראה ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נגד ד"ר י. גרוס מד(3) 185). בנסיבות העניין, לאור הטענה ליתרת חוב של הנתבעת, הייתה התובעת רשאית לעכב תחת ידיה את העגלות, כפי שאכן עשתה.
הנתבעת אינה רשאית לקזז את עלות העגלות חלף השבתן. העגלות נרכשו על ידי הנתבעת מתוך הסכמה כי בסיום הפרויקט תקבל אותן לידיה. משנסתיים הפרוייקט זכאית הנתבעת להשבת העגלות שבבעלותה לידיה. הנתבעת אכן דרשה את השבת העגלות בסיום ההתקשרות, אולם התובעת הפעילה את זכות העיכבון הנתונה לה, עקב החוב שהצטבר לטובתה.
תוצאת הפעלת זכות עיכבון אינה "קניית" בעלות בנכס המעוכב, אלא אך שימוש בו כבטוחה, עד לפירעון חוב, כולו או חלקו. הנתבעת לא יכולה "לאלץ" את התובעת "לרכוש" את הנכס המעוכב (עגלות) ולקזז את תמורתו מחובה, ללא הסכמת התובעת. התובעת הזמינה את הנתבעת ליטול את העגלות בתמורה לתשלום ערך העגלות על חשבון החוב, אולם אין שום אינדיקציה לכך שבקשה להשאירן ברשותה דרך קבע. לפיכך, זכאית הנתבעת להמשיך ולהחזיק בעגלות עד לתשלום החוב, ככל שיקבע שקיים כזה.
הצדדים לא הביאו ראיה באשר לשווי העגלות (כיום) והסתפקו בטיעון לגבי עלות העגלות בעת רכישתן. אלא, שהם חלוקים באשר לסכום ששילמה הנתבעת בעת רכישתן. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי שילמה עבור העגלות סך של 135,252 ₪. במסגרת תצהירה חזרה בה מטענה זו, שמקורה ככול הנראה בטעות חישוב, והעמידה את הסכום על סך של 94,770 ₪ (סעיף 71 לתצהיר בן חורין), הנמוך מזה שנטען על ידי התובעת (96,642 ₪). מאחר והנתבעת היא ששילמה עבור העגלות והיא עצמה מודה כי שילמה סכום נמוך מזה שהציגה התובעת, אני קובע כי עלות העגלות עמדה על סך של 94,770 ₪. אעיר, כי מדובר בפער זניח, בנסיבות העניין, ומכל מקום, שווי העגלות רלוונטי אך לעניין הוראות סעיף 11(ב) לחוק, הקובע כי "במידה ועלה שווי המיטלטלין המעוכבים על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרור מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים". לכן, מעת שיפחת סכום החוב מסך של 47,385 ₪ (עלות עגלה אחת), תהא זכאית הנתבעת לשחרר לידיה עגלה אחת.