לעניין קבלת שכר כשכיר בחברה - מלשון ההסכם עלה כי התובע היה זכאי לקבל שכר ככל שהיה מבצע עבודה כלשהיא עבור החברה לאחר חתימת ההסכם. התובע לא טען כי בוצעה על ידו עבודה כלשהיא לאחר חתימת ההסכם (להבדיל מהטענה לעניין עיצוב הלוגו שבוצעה טרם חתימת ההסכם). עוד יוער כי הטענה לעניין משכורת כשכיר לא הועלתה במישור של סעד כספי אופרטיבי אלא אמורה הייתה לגלם היבט של הפרת ההסכם. משלא הוכחה כל הפרה של ההסכם בהיבט זה -הרי שהדיון ברכיב זה מתייתר.
ממילא לא הוברר האדן המשפטי להטיל הפרה מסוג זה (אילו הייתה מוכחת) לפתחם של הנתבעים 1 - 4 באופן אישי, להבדיל מהחברה (שגם ביחס אליה לא הוכחה הטענה על ידי התובע). לטעמי מדובר בדוגמא נוספת של נתון שלא הוכח ושגם לא הייתה כל תוחלת בהצגתו במישור היחסים אל מול הנתבעים.
לעניין ביטול ההסכם וההשבה הנגזרת מהביטול- ההסכם שהתובע לכאורה עותר לביטולו ולהשבה הנגזרת מכך נערך אל מול החברה - שכבר ניתן נגדה פסק דין - ולא אל מול הנתבעים באופן אישי וגם בעניין זה טענותיו אינן קוהרנטיות. ככל שהתובע היה מעוניין לבטל את ההסכם עם החברה - באישיותה המשפטית הנפרדת - ולהביא להשבת הדברים הרי שלא ברור מדוע לא עשה כן שנים קודם לכן אלא רק במסגרת דיונית זו ומהי העילה האישית כנגד הנתבעים בכל הנוגע למישור זה. כנגד החברה כאמור ניתן הסעד המבוקש על ידי התובע.
ההסבר הרפה שהוצג לפיו הוא פנה לנתבעים ועקב יחסי החברות נמנע מלעשות כן עד הגשת התביעה היה נראה בעיניי קלוש ולא נתמך בראיות. כבר צוין שלא הוצגה שום דרישה בכתב או הודעה על ביטול ההסכם מהתקופה הסמוכה להפסקת פעילותה של החברה, כי התביעה דנן הוגשה על סף תקופת ההתיישנות וכי ההיכרות המדוברת הייתה קלושה והיחסים האישיים, אם היו כאלה, הגיעו לקיצם זה מכבר באופן שאין בו כדי לספק הסבר מתאים.
13. לעניין עילת הרמת המסך:
גם עילה זו נטענה בעלמא ללא ביסוס של הנתונים הצריכים לקביעתה ומבלי שהוצגו ראיות בעניינה, פרט לעצם השימוש במונחים המשפטיים הקבועים בהוראות החוק החל בעניין זה לרבות "סיכון בלתי סביר" וכיו"ב.
עילת הרמת המסך קבועה בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 ולפיו:
"(א)(1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".