הטיעון הסתמי והכללי של התובע בעניין עילה זו, והעדר עמידתו בנטל ההוכחה לגבי הנסיבות העובדתיות הנטענות על ידו אם ביחס לחברה ואם ביחס לבעלי המניות או נושאי המשרה בהליך בכללותו, לרבות לעניין ההונאה, נטילת "סיכון בלתי סביר" ויתר הרכיבים, אינו עומד בקצה קצהו של נטל ההוכחה הכבד הנדרש לעילה מסוג זה לאחר תיקון מספר 3 לחוק החברות, ובית המשפט אינו אמור לעשות את מלאכתו של התובע.
הרבה למעלה מן הנדרש ועל מנת שלא להותיר את הדברים בלא כלום, אדרש בקצרה לעצם העילה של הרמת המסך:
ד"ר חביב - סגל בספרה דיני חברות (הוצאת balance4 הפקות בע"מ, 2007, להלן - חביב סגל) מסבירה כי ההסדר החדש להרמת מסך כפי שנקבע בתיקון מספר 3 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות) נועד לבטל את המבחן הגמיש שנקבע תחילה בסעיף 6 (ב) לחוק החברות וכי מאז אותו תיקון :
"ניתן להורות על הרמת מסך רק במקרים חריגים כאשר הנסיבות מצדיקות זאת ... רק בעלי מניות אשר היו מעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה על פי סעיפים 6(א)(1)(א) ו - 6(א)(1)(ב) עלולים להימצא באחריות אישית לחובות החברה" אמנם, גם עצימת עיניים תיחשב כידיעה, אלא שבכל מקרה, לא יהא די ברשלנות גרידא... לבסוף, ההסדר החדש יוצר הבחנה משמעותית בין בעלי המניות הפסיביים לבין מנהלי המניות האקטיביים המשתתפים בקבלת ההחלטות בחברה" (חביב סגל עמ' 320).
מהתיקון כולו ניתן ללמוד על מגמת הצמצום של השימוש שנעשה בהרמת מסך וכי בהעדר הוכחה לשימוש לרעה במסך ההתאגדות לא יורם המסך (ר' חביב - סגל עמ' 339-340). אזכיר עוד כי רשלנות גרידא, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע ביחס להתקיימותה בנסיבות העניין, לא הייתה מצדיקה כשלעצמה הרמת מסך ההתאגדות ולא עלה בידי התובע להראות אחרת. משכך העתירה להרמת מסך ביחס לנתבעים 1 - 4 – נדחית.
14. מספר הערות קצרות ביחס לנושאים שונים שהועלו על ידי התובע בתצהירו ובסיכומיו:
כידוע, בית המשפט אינו חייב להידרש לכל פרט וטענה שהועלו על ידי התובע אלא לבסס הכרעתו על הנימוקים העיקריים והמרכזיים כפי שנעשה על ידי בפסק דין זה.
יחד עם זאת, מצאתי להתייחס למעלה מן הנדרש למספר נושאים פרטניים שעלו מטיעוני התובע שמצטרפים לדיון הכללי בפסק הדין כולו ואינם גורעים ממנו :
בסעיף 65 לתצהיר - התובע לא הסביר ולא הוכיח את השימוש במילה "דרשו" ביחס לכספים הנטענים. ברי כי הנתבעים לא דרשו ולא היו יכולים לדרוש מהתובע כספים כלשהם והשימוש במונח זה אינו ברור כלל ועיקר וממילא לא הוכח;
בסעיף 66 לתצהיר - טען התובע כי ניתנה לו "התחייבות לרווח עתידי ודאי". מדובר בביטוי המגלם בתוכו סתירה פנימית - כיצד רווח עתידי יכול להיות ודאי ? הדברים גם נסתרו מעדות התובע בעצמו אשר ציין כי הייתה ציפייה לרווח ולא יותר מכך;
בסעיף 75 לתצהיר - מועלות טענות לגבי שימוש הנתבעים בכספים לצורך משכורות גבוהות ותנאים מפליגים שונים. דבר מהנ"ל לא הוכח בראיות ביחס לנתבעים או מי מהם, לא כל שכן הנפקות שיש לייחס לדברים בשים לב לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת;
בפתיח לסיכומים - ציין התובע כי "הוכח ומוסכם" כי הוא העביר 340,000 ₪ הגם שהנתון הנטען של 340,000 ₪ לא הוסכם על ידי הנתבעים ולא הוכח על ידי התובע, אלא לכל היותר 300,000 ₪ על בסיס הסכם ההשקעה;
טענות לעניין גילוי מסמכים והליכי עיון - במסגרת הסיכומים נשזרו טענות שונות לעניין גילוי מסמכים מטעם הנתבעים ועיון במסמכים שונים. אזכיר שוב כי ניתנו החלטות רבות בנושא גילוי המסמכים ומיצוי ההליכים המקדמיים, לרבות החלטה שניתנה על ידי ערכאת הערעור, והתובע הוא שבחר לכלכל את התנהלותו הדיונית כפי שניהל ואסתפק בכך;
הערה לעניין אופן ניסוח הטענות בכתבי הטענות - טענות התובע בסיכומיו כלפי הנתבעים, לרבות השימוש בביטויים דוגמת: "גזילה", "לסחוט", "זיוף", "הולכה בכחש ובכזב", "מרמה", "זדון", "גניבה", הינן טענות חמורות, שחלקן מקימות רף הוכחה מוגבר אף יותר מהרגיל. הטענות נטענו בעלמא וכלאחר יד ללא כל תימוכין לאמירות קשות אלה כלפי הנתבעים או מי מהם. לא למותר לציין כי אף לא אחת מטענות אלה הוכחה או התקבלה על דעתי ואני דוחה אותן.