55. בסיכומיו טען המבקש כנגד מסמך זה, בנימוק שמדובר במסמך שהוסתר מספר ימים עד לדיון במטרה להפתיעו (ס' 59 לסיכומי המבקש). ערים אנו לעובדה שעו"ד תגר לא הובאה לעדות, על אף שבכוחה היה לשפוך אור על נסיבות חתימת החוזים. עם זאת, יש לזכור כי מדובר בהליך זמני, במסגרתו העידה המשיבה ארבעה עדים מטעמה. זאת ועוד, המבקש עצמו הפנה למסמך זה בסיכומיו. לטענתו, מדבריה של עו"ד תגר במכתבה עולה כי "הדירקטוריון ידע, אישר והיה מעורב בחוזים ובניסוחם, בניגוד לניסיון להאשים המבקש בביצוע פעולה של הסתרה מאחורי הגב" (ס' 64 לסיכומי המבקש). גם בסיכומי התשובה שהגיש טען המבקש כי חבר הדירקטוריון דמארי ערך והכין את החוזים (ס' 8 לסיכומי התשובה מטעם המבקש). עם זאת, הדברים סותרים את דברי המבקש בחקירתו כי לא הראה את החוזים לדירקטוריון ולא קיבל את אישורו לכך (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 7-8) ואין בכך כדי להבהיר את ההבדלים המהותיים בין שתי גרסאות החוזים שבפנינו: מחד הטיוטות שקיבל המבקש מעו"ד תגר ומאידך - החוזים שנחתמו על ידו בפועל מול העובדים.
56. בין הבדלים אלו, בולט בעיקר הסעיף המעניק לעובדים זכויות קניין רוחני במוצר, נושא שאף הצדדים הקדישו לו טיעון. כידוע, דיני זכויות היוצרים בישראל מאופיינים, בין היתר, בחלוקה לזכות יוצרים כלכלית ולזכות מוסרית. זכות היוצרים הכלכלית חקוקה בעיקרה בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") והיא מקנה לבעליה זכות בלעדית לבצע פעולות מוגדרות ביצירה ולנצלה כנכס כלכלי. לצדה עומדת הזכות המוסרית – זכות היוצר כי היצירה תופיע בשמו ולא תסולף (ר' רע"א 12/17 אפרים שריר נ' נירית זרעים בע"מ, ניתן ביום 28.3.17; עא 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, ניתן ביום 22.8.2006).
57. בענייננו, נוסח הסעיפים שהובאו לעיל מעלה כי החוזים עליהם חתם המבקש מעבירים לעובדים הן את הבעלות בזכות היוצרים והן את הבעלות בזכות המוסרית במוצר ואף מקנה לעובדים זכות "וטו" במקרה שהחברה תהא מעוניינת להעביר או למכור את המוצר לאחר. מדובר, לכאורה, בהטבה חריגה שאינה נכללת באופן תדיר בהסכמי עבודה, בפרט כשמדובר בעובדים זוטרים. על חריגות זו ניתן ללמוד אף מההסדר הקבוע בסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, הקובע כי "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת".