מר דוד פילו העיד, כי הוא לא הסכים שחנן יחזור לחברה עם הכתובת והמייל שלו, וכי חנן הבטיח כי בהמשך יסיר אותם, אולם מאחר והוא ביקש לשמור על שקט ורוגע והתנהלות של משפחה, הוא לא החתים אותו על שום הסכם בעניין זה (ראה עמוד 85 שורות 12-26 לפרוטוקול הדיון).
121. אני ערה לכך כי במסגרת הודעת הדואר האלקטרונית אותה שלח חנן לדוד פילו, ביום 21.5.2017, הוא הבהיר כי במסגרת הפעולות הננקטות על ידו על מנת ליידע את השוק בדבר ההיפרדות, הוא יפעל לשינוי כתובת המייל וכי הבטחה זו לא קוימה. (ר' נספח 10 לתצהיר גב' טלקר). עם זאת, התרשמתי כי לא מדובר בהסכמה מחייבת, אלא בניסיון, אחד מיני רבים, להגיע להסכמות, במסגרת גישור בין הצדדים, אשר לא צלח.
עובדתית, לא הוצגה בפני ראייה כלשהי בדבר הסכמתו של חנן כמפורט על ידי אביו או מי מעדי התביעה. בהעדר ראיות כאמור, עת המדובר בפעילות עסקית, ומקום בו נמצא כי התובעת ונציגיה היו מודעים, היטב, לפעולותיו של חנן לרכישת שם המתחם והשימוש בטלפון הסלולארי, אין כל מקום לראות בהתנהלותו של חנן כהתנהלות מטעה, או כזו העומדת בניגוד להסכמות בין הצדדים.
122. נוכח טענות התובעת, אני מוצאת בשלב זה להוסיף ולהתייחס למה שהוגדר על ידי התובעת כ- "ההסכם הבן דורי" (נספח 9 לתצהיר גב' טלקר), כמו גם לתוקפו המשפטי והשלכותיו על מערך יחסי הצדדים.
123. לעניין זה יופנו הצדדים להצהרות המופיעות באותו מסמך תחת הכותרת "החלטת ווטו בחיי ובמותי", על פיהן:
"השם פילו אש / פי אם אס טכנולוגיות אילת בע"מ לא יועבר לאף אחד שיעזוב את החברה";
"כל החומרים אשר פיתחתי בחברת פילו אש בע"מ וחברת פי אם אס טכנולוגיות בע"מ יישארו בידיי ילדיי מאוחדים בעסק משפחתי ולא יועברו לאחר או למישהו שעוזב את החברה";
"יש לציין כי בכל מצב שבו אחד הילדים יעזוב את החברה שלא בהסכמה – מוותר מראש על המניות שקיבל הן בהבטחה שבע"פ ו/או הבטחה שבכתב".
124. בהתייחס למסמך זה טענה התובעת כי המדובר בהסכם אשר כל בני המשפחה, לרבות חנן, קיבלו על עצמם לקיים את הוראותיו, וזאת על דרך של התנהגות.
125. לאחר שנתתי דעתי לתוכנו של המסמך, אופן עריכתו, סוגיית אי חתימתו, טענות הצדדים והוראות הדין כמו גם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון, נחה דעתי כי בניגוד לטענת התובעת (אשר הוכחשה ע"י הנתבעים), יש לראות מסמך זה כזה המשקף את חזונו של מר דוד פילו ביחס לחברה, אך לא כמסמך אשר יש לו תוקף חוזי ומשפטי מחייב, וממילא אין בו כדי להקים חובה כלשהי של מי מהנתבעים כלפי התובעת.