כתב התשובה
34. במסגרת כתב התשובה חזרה התובעת וטענה להפרת סימן המסחר שלה והטעיית הצרכנים ע"י הנתבעים. לשיטתה, הנתבעים מבקשים להשתמש בשם פילו – שם המשפחה אשר הפך למותג, ומצניעים את שמו הפרטי של חנן.
יתרה מכך, לאחר הגשת התביעה התברר כי הנתבעים החלו להשתמש בלוגו מפר חדש, דבר המגביר את חששה של התובעת, כי הנתבעים ימשיכו לשנות את סימניהם מעת לעת, תוך הפרת סימני המסחר של התובעת, כל פעם בצורה מעט שונה, בידיעה שאין ביכולתה של התובעת להגיש הליכים משפטיים בגין כל שינוי כאמור.
הלוגו החדש המפר הוא זה המלמד כי לא די בצו המניעה המצומצם אשר ניתן, והאוסר על המילים "פילו" ו- "אש" בצמידות, אלא כי יש ליתן צו מניעה רחב יותר, שיורה לנתבעים לשמור מרחק מעסקי התובעת, שמה וסימני המסחר שלה.
35. התובעת הוסיפה וטענה כי היא עושה שימוש בסימן "פילו אש" (אשר בקשה לרישומו תלויה ועומדת בפני רשם סימני המסחר), מזה כשלושים שנה, כי החברות השונות בקבוצתה העושות שימוש בסימן זה עושות כן על פי הרשאות והסכמים וכי הנתבעים מעולם לא הורשו לעשות שימוש בסימן זה.
36. לשיטת התובעת, אין די בהוספת מילה גנרית כזו או אחרת, או אלמנט גרפי כזה או אחר, על מנת לשלול את הדמיון בין הסימנים ואת סכנת ההטעיה, וגם רשם סימני המסחר סבר כי קיים דמיון, עד כדי הטעיה, בין הסימנים. כל זאת מקום בו ציבור הלקוחות אינו מודע בהכרח לקיומם של שני העסקים הפועלים במקביל, או לאבחנה בין העסק המקורי לזה החדש.
37. התובעת הוסיפה וטענה כי לא די בעובדה כי "פילו" הינו שם משפחתו של חנן, על מנת לאפשר לו שימוש בשם זה. הגנת השימוש בשם הינה יחסית בלבד, ומותנית בכך שהשימוש בשם נעשה בתום לב ואינו יוצר חשש להטעיית לקוחות. שני תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו.
המסגרת הדיונית
38. כאמור, עם פתיחתו של הליך זה הוגשה גם בקשה למתן סעדים זמניים.
39. ביום 31.8.2017, התקיים דיון בבקשה, בפני כב' השופט גרוסקופף, במסגרתו ניתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש" כשהן מופיעות בצמידות, בעברית ובאנגלית, בכל דרך.
40. בין הצדדים התנהלו במקביל הליכים משפטיים לרבות בבית הדין לעבודה, ובפני רשם סימני המסחר. ביום 5.11.2020 ניתנה החלטת רשם סימני המסחר, בהתייחס לבקשת התובעת לרישום סימן מסחר.
41. שני הצדדים מצאו לנכון לשוב ולהגיש בקשות להגשתן של ראיות נוספות, והיקף הטיעון המשפטי של שני הצדדים להליך, היה חריג מאוד בהיקפו.
42. מטעם התובעת העידו מר שרון ישראלי – יועץ שיווקי אשר נתן חוות דעת מומחה מטעם התובעת; מר כפיר עובדיה – אשר הועסק אצל התובעת כאיש מכירות משך תקופה של כ- 4.5 חודשים עד לחודש דצמבר 2018; גב' סיגל טלקר - מבעלי המניות בתובעת אשר משמשת כמנכ"לית משותפת וכמנהלת כספים ובקרת איכות בתובעת; וכן גב' נטלי אבן – מבעלי התובעת אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת הפיתוח העסקי והיועצת המשפטית של התובעת. הגב' טלקר והגב' אבן הינן אחיותיו של חנן.
43. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1 ו- 2 בעצמם - חנן ואיריס; וכן גב' אלונה (מזל) שמילה, אשר עבדה בעבר אצל התובעת והועסקה לאחר מכן ע"י הנתבעת 3.
44. אקדים ואציין כי בתיק זה נעשו ניסיונות רבים להביא את שני הצדדים לכלל הסכמות אשר יכול והיה בהן כדי למנוע את הצורך בכתיבתן של שורות אלו. כל אלו נעשו תוך מתן הדעת לעובדה כי מנהלות התובעת והנתבע , הם אחים. למרבית הצער ניסיונות אלו לא צלחו, ולא נותר אלא להידרש להכרעה במחלוקות לגופן.
45. לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, לראיות שהוגשו ולסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בחלק הארי שלה, ולהתקבל בסוגיות מוגדרות אשר יפורטו בגוף פסק הדין. טעמיי להלן;
46. לצורך ההכרעה בסכסוך בין הצדדים נדרשתי להכרעה במגוון רחב מאוד של שאלות, תוך שב"כ שני הצדדים מצאו לנכון להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות, אשר בחלק מן המקרים, חרגו מהסכסוך הפרטני, או היו בשוליו.
47. במהות, בשורש המחלוקות, נדרשתי להכרעה בשאלה האם עוולו הנתבעים או מי מהם, בעוולת גניבת העין כנגד התובעת, או בעוולה נזיקית אחרת; אלו חובות חוזיות נטל על עצמו חנן, והאם הפר אותן; היקף קניינו הרוחני של כל צד והפרת זכויות הקניין הרוחני, לרבות לעניין הפרת סימן מסחר רשום או זה המוכר היטב, דילול סימן מסחר, גזל סודות מסחריים; שאלת הפגיעה בזכות הקניין של התובעת; היות מעשי הנתבעים או מי מהם גדר הפרת הוראות דיני החברות, דיני החוזים, דיני הקניין ודיני עשיית עושר ולא במשפט, וכמובן שאלת ההצדקה בהטלת חיובים אישיים על הנתבע 1 או הנתבעת 2.
עוולת גניבת עין
המסגרת הנורמטיבית
48. בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, נקבע כדלהלן:
"(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".