183. ביחס לסוגיה זו יש להוסיף ולדון בשתי שאלות משנה. האחדת עניינה סבירות הפנייה לעובדי התובעת, והאחרת עניינה קיומה של הטעיה כלפי לקוחות בשל אותה פנייה.
184. מתוך המסמכים אשר הוגשו לתיק עולה כי חנן אכן פנה לעובדים שונים בתובעת והציע להם לבוא ולעבוד עמו. התנהלות זו, מעוררת כשלעצמה חוסר נוחות, וודאי נוכח המצגים אותם ביקש להציג במסגרת ההליך בפני, בדבר רצונו לסיים את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים באופן תקין, וללא פגיעה בחברה אותה הקים אביו. (ראה מוצגים ת/26 , ת/27).
185. עם זאת, בפועל - נמצא כי רק הגב' שמילה סיימה את עבודתה בתובעת והחלה לעבוד עבור הנתבעים או מי מהם.
בהתייחס לעבודתה זו של הגב' שמילה, לא הוצגו ראיות המלמדות על קיומה של מניעה חוזית או אחרת, אשר ניצבה בפניה, או בפני חנן, מלעבוד בחברה מתחרה, ומשכך השאלה הינה שאלת ההצדקה לראות בהתנהלותו זו של חנן, ובעבודתה של הגב' שמילה כסממן נוסף או גורם נוסף המשליך על סוגית ההטעיה.
186. לעניין זה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מעבר של אשת מכירות בחברה אחת לחברה מתחרה, יכול לייצר בלבול וטעות בקרב הלקוחות. אפשרות זו מתחזקת לכאורה עת מדובר בשתי חברות העוסקות באותו תחום, כאשר בשמות שתי החברות נכלל גם השם "פילו".
187. עם זאת, בעניינה של הגב' שמילה עלה מתוך הראיות כי היא הודיעה על התפטרותה מהתובעת, קודם להפסקת פעילותו של חנן בחברה והיווצרות הסכסוך בין הצדדים, ועוד בחודש אפריל 2017. (לעניין זה ראה ס' 9 לתצהיר העדה ונספח ב' לאותו תצהיר).
עוד עלה מתוך הראיות כי נוכח הודעתה זו של הגב' שמילה, נשלחה ללקוחות התובעת הודעה בדבר עזיבתה. על אלו יש לשוב ולהבהיר כי לא הוטלה על הגב' שמילה כל מגבלה באשר לתחרות או פעילות בחברה מתחרה.
הגב' שמילה הכחישה את הטענות לפיהן חנן הסתובב במסדרונות התובעת וצעק כי היא באה אתו וכי מי שיעבור עמו ירוויח יותר, והעידה כי לא נוהל כל שיח בינה לבין חנן בעניין העסקתה מייד עם פרוץ הסכסוך, אלא רק לאחר שחנן שכר מקום וקצת הסתדר. (ר' ע' 102 ש' 21 – ע' 103 ש' 4 לפרוטוקול הדיון).
188. בנסיבות אלו, והגם ההכרה בהשלכה האפשרית של המשך פעילותם של חנן יחד עם הגב' שמילה במסגרת החברה החדשה, היא הנתבעת 3, לא ניתן להורות כי המעבר הבודד של עובדת אחת, יש בו כדי לייצר הטעייה ברורה מצד הנתבעים באשר לזהות החברות, אך בשל כך.
טעויות/הטעייה בפועל של לקוחות החברות
189. התובעת ביקשה להצביע על טעויות שאירעו בפועל, של לקוחות וספקים, אשר לכאורה לא הבחנו בין שני בתי העסק.
לשיטתה, בטעויות אלו אשר התרחשו בפועל, יש כדי ללמד, יותר מכל, על החשש להטעיה.