53. במבט השוואתי נראה כי בתי המשפט בעולם נטו לפסול מגבלות גורפות (blanket bans) שהוטלו על עצם קיומן של הפגנות או מגבלות על מספר המשתתפים בהפגנות. לעומת זאת, מגבלות שעניינן הקפדה על ריחוק חברתי אושרו על-ידי בתי משפט ברחבי העולם. כך למשל, ה-Conseil d'Etat, בית המשפט העליון לעניינים מנהליים בצרפת, קבע כי ההגבלה אשר הוטלה על קיום הפגנות שבהן משתתפים יותר מעשרה אנשים, פוגעת פגיעה בלתי-מידתית בחופש ההפגנה, וכי די בחיוב המפגינים לנקוט באמצעי זהירות על מנת לשמור על האינטרס של בריאות הציבור (C.E Sect. 13-06-2020 n 440846, 440856, 441015). עוד הורה בית המשפט להתיר קיום הפגנות כל עוד מספר המשתתפים בהן אינו עולה על 5,000 איש וניתן לכבד במסגרתן את הדרישות בדבר עטיית מסכה ושמירה על ריחוק חברתי. גם בגרמניה הוגשו מספר עתירות כנגד הגבלות מדינתיות שמכוחן נאסר כליל על קיום הפגנות. בית המשפט החוקתי הפדרלי בגרמניה קבע כי על מדינות גרמניה להימנע מקביעת הגבלות מוחלטות על החופש להפגין בלא שמוצו אמצעים אחרים פוגעניים פחות, וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו (BVerfG, Bvr 828/20 Apr. 15, 2020). עם זאת, אישר בית המשפט החוקתי הפדרלי בגרמניה את האיסור שהוטל על קיום הפגנה בעיר ברמן, וזאת נוכח הממצאים העובדתיים בדבר העדר יכולת לעמוד בהנחיות הריחוק החברתי
--- סוף עמוד 44 ---
הנדרשות והערכות המסוכנות אשר הוצגו בפניו ((BVerfG, BvQ 145/20 Dec. 5 2020.
מן הטעמים שפורטו, אני סבורה כי הפגיעה בזכות להפגין הנובעת מהוראות תקנה 24(2) צולחת את המבחן החוקתי ואין מקום לבטלה. זאת, בהינתן עמדת המשיבים כי על פי תקנה זו ניתן לקיים הפגנה בקפסולות של עשרים איש כל אחת, תוך שמירת ריחוק חברתי בין קפסולה לקפסולה.
תקנה 24(1)
54. שונים הדברים ביחס להטלת מגבלה על מקום ההפגנה. בעבר נקבע בפסיקה כי "המסר שאותו מבקשים המפגינים להעביר אינו בא לידי ביטוי אך בקריאותיהם ובשלטים הנישאים על ידם. בחירת מיקומה של ההפגנה נושאת אמירה בעלת חשיבות עצמאית ונפרדת עבור המפגינים ואף היא חוסה תחת ההגנה של חירות ההפגנה והביטוי" (עניין פדידה, פסקה 23 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן). עמד על הדברים השופט י' דנציגר בעניין כיכר גורן בציינו:
"הבחירה של המפגינים במיקום מסוים היא לרוב אינה בחירה ניטראלית. לעיתים קרובות בוחרים המפגינים ב'מיקום הטוב ביותר' – דהיינו, במיקום שבו נוכחותם הפיסית במרחב תורגש באופן המרבי, והמֶסֶר שאותו הם מבקשים להעביר יועבר באופן האפקטיבי ביותר [...] הפגנה היא אפוא – מעצם טיבה וטבעה – אקט פומבי, בו מבקשים המפגינים להביא את מחאתם אל הקהל האפשרי הגדול ביותר, ומתוקף כך יש חשיבות רבה גם לבחירת המקום. לא לחינם בחרו הדוברים והמפגינים לאורך ההיסטוריה האנושית את 'כיכר העיר' כזירה המתאימה לעריכת הפגנות. הדבר נובע, מניה-וביה, מתוך ההכרה בכך שבכל הנוגע להעברת המֶסֶר הזירה אינה פחות חשובה מהמֶסֶר. הדברים יפים בייחוד שעה ש'כיכר העיר' אינה רק 'סתם' מקום מרכזי, אלא הבחירה בה נושאת כשלעצמה מטען או אמירה כלשהם. במצבים אלו, לא זו בלבד שהזירה (המדיוּם) אינה פחות חשובה מהמֶסֶר, אלא לעיתים היא כשלעצמה מהווה סוג של ביטוי" (פסקה 13 לחוות דעתו; ההדגשה במקור).