התוצאה היא לדעתי כי תקנה 24 כולה בטלה מעיקרא. אציין כי אמנם הפגם האמור דבק לכאורה בתיקון לתקנות כולו, אלא שלענין זה לא ניתן צו על תנאי, וממילא אינה נדרשת הכרעתנו.
6. בשולי הדברים אוסיף, כי ההפגנות שהתקיימו לאורך החודשים האחרונים ברחבי הארץ, ובייחוד ההפגנות בסמוך למעונו הרשמי של ראש הממשלה, כלפיהן כוונו המגבלות שנקבעו, לא עסקו, בעיקרן (או לפחות בחלקן), במדיניות הממשלה, אלא כוונו נגד ראש הממשלה, אישית, על רקע החשדות הפליליים המיוחסים לו. בנסיבות אלה אני סבור כי ראוי היה כי ראש הממשלה יימנע מליטול חלק בהחלטה על
--- סוף עמוד 61 ---
התקנת תקנות אלה, אשר נועדו, ובפועל שימשו, בעיקר להגבלת ההפגנות נגדו ומול מעונו הרשמי.
ש ו פ ט
השופטת ע' ברון:
1. אני מצטרפת לחוות דעתה של חברתי הנשיאה א' חיות, לתוצאה שאליה הגיעה ולדרך הילוכה. אוסיף התייחסות קצרה הנוגעת לטיבה של הפגיעה בזכות להפגין.
התפרצות נגיף הקורונה ברחבי העולם גררה את מדינת ישראל, כמו מדינות רבות נוספות, למשבר חריג וקיצוני בהיקף ובהשלכות שלו. האיום הממשי על בריאותם ושלומם של תושבי המדינה ממשיך לרחף מעל לראשינו גם בימים אלה וחרף התקדמות מבצע החיסונים, כשכל העת מתגלים וריאנטים נוספים של הנגיף המסוכן. המגפה משתוללת, והיא מציבה את מערכת הבריאות אל מול חשש של קריסה; מנחיתה מכת מחץ על החינוך; דורסת ברגל גסה את חיי הפנאי והתרבות; וגוררת את המשק הישראלי לשעת דוחק ומשבר. הניסיון להתמודד עם המגפה ולמנוע את התפשטותה מחייב נקיטת צעדים קשים – לא פעם תוך פגיעה ממשית בזכויות יסוד של הפרט, ובהן חופש התנועה, הזכות לפרטיות וחופש העיסוק. פגיעה זו היא בבחינת "רע הכרחי" (כלשון האמרה הידועה: desperate times call for desperate measures); ומה שבעבר נחזה כתסריט אימים במדינה דמוקרטית, הפך למרבה הצער לשגרת חיים ב"ימי קורונה".
2. הפעם הזו הדיון מתמקד בפגיעה בזכות להפגין; ובפרט בשאלת חוקתיותן של המגבלות שהוטלו על זכות זו במהלך "הסגר השני", מכוח תקנה 24 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות והוראות נוספות), התש"ף-2020 (להלן: תקנה 24). כפי שפורט ולובּן בחוות דעתה של הנשיאה, תקנה 24 הגבילה את הזכות להפגין בשני היבטים.
--- סוף עמוד 62 ---
ראשית, בהיבט של מספר המשתתפים בכל הפגנה; ושנית בהיבט של מקום ההפגנה, כאשר נקבע שאדם רשאי להשתתף בהפגנה רק אם היא מתקיימת במרחק של עד 1,000 מטרים ממקום מגוריו. מבין השתיים, המגבלה הגיאוגרפית היא המוקשית יותר.