14. הדברים אינם חשובים רק במישור התהודה של ההפגנה בזירה הציבורית, אלא גם מהיבט המימוש של חופש הביטוי של כל פרט ופרט. משמעה של הגבלת מרחק בהפגנות היא שכל משתתף בהפגנה נדרש לתת ביטוי למחאתו בסביבת מגוריו הקרובה – מול משפחתו ושכניו. חשיפה כזו עלולה ליצור, כשלעצמה, אפקט מצנן. הדברים מקבלים משנה תוקף ביישובים קטנים, שבהם – לטוב ולרע – התושבים אינם נהנים מן האנונימיות של העיר הגדולה. זאת ועוד, ישנן מחאות שהשותפים להן "מפוזרים" על פני מרחבים גאוגרפיים גדולים, מאחר שהם אינם נמנים בהכרח עם קבוצה גדולה דיה בסביבתם הקרובה. כך, הגבלת המרחק מקשה על גיבוש "מסה קריטית" להפגנה (ראו והשוו: עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, פ"ד סד(2) 1, 65 (2010)).
15. לכך נוסף גם הממד של השפעת ההגבלות בתקופת בחירות. חוק הקורונה כולל התייחסות מפורשת להבטחת יכולתו של כל אזרח להגיע למקום קלפי ביום הבחירות (סעיף 7(א)(1)(כ) לחוק זה). אולם, הבטחת הזכות לבחור ולהיבחר במובנה המלא מחייבת הגנה גם על מכלול הפעילות הנלווית להשתתפות ה"טכנית" בבחירות. האפשרות של אזרחים מכל קצוות הקשת הפוליטית ליתן ביטוי למחאה ציבורית (או לחלופין לתמיכה ציבורית) ולהביע באופן פומבי את עמדותיהם היא חלק אינהרנטי
--- סוף עמוד 69 ---
מתהליך הבחירות במדינה דמוקרטית. היא מבטיחה את קיומו ושגשוגו של שוק הדעות החופשי, שלו יש משנה חשיבות בתקופת בחירות. אכן, ההגבלות שנדונו בפנינו לא הוטלו בתקופה של היערכות לבחירות. אולם, במישור העקרוני, חשוב להפנות זרקור לכך שחוק הקורונה אינו כולל התייחסות מיוחדת להסדרת הסוגיה של הפגנות בתקופה של בחירות או היערכות לקראתן, וזוהי נקודת תורפה בו, בפרט כאשר החקיקה התקבלה בתקופה של מציאות פוליטית מורכבת.
16. הסתייגות נוספת שמצאתי לנכון להעלות נוגעת לכך שהגבלת המרחק בהפגנות עשויה לחול לפי החוק גם כאשר התקנות שהוצאו מכוחו מאפשרות לעבור בין אזורים שונים במדינה בשמם של צרכים חיוניים אחרים. אכן, לפי סעיף 7(ב) לחוק הקורונה מגבלת המרחק בהפגנות חלה רק כאשר קיים "מצב חירום מיוחד" וזה עצמו נכנס לתוקף רק כאשר מוטלות "מגבלות מלאות" כמובנן לפי סעיף 3א(ב) לחוק, דהיינו רק כאשר מופעל "סגר" שבו חלות הגבלות על יציאה ממקום המגורים ומיישוב המגורים. אולם, אף במצב חירום מיוחד ניתן לקבוע בתקנות אפשרות ליציאה ממקום מגורים לגבי פעולות חיוניות ש"מקום ביצוען הוא מחוץ ליישוב או שלא ניתן לקיימן בתחום אותו יישוב". הלכה למעשה אלה כללו מגוון של פעולות, לרבות הצטיידות במזון, קבלת טיפול רפואי ועוד. אכן, כל אלה הן פעולות חיוניות. אולם, נקודת המוצא לדיון חייבת להיות שגם הפגנות הן חיוניות.