--- סוף עמוד 79 ---
16. אין עוררין על חשיבות הזכות להפגין, שהיא יסוד מוסד בשיטת משפט דמוקרטית, ובלעדיו איִן. תימוכין לחשיבות זכות ההפגנה, נמצא גם במקורותינו: "פעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרה להם, עִמְדו והַפגינו בלילה. הלכו והִפגינו בלילה. אמרו אֵי שמים! לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובִטלום [הרומאים ביטלו את הגזירות]; ואותו היום עשאוהו יום טוב" (בבלי, תענית יח, א). כאז כן עתה, לא נדם קולם של המפגינים; טוב שכך. כך ראוי למען הכלל, ונכון לרווחת הפרט. ההפגנה לא ניגפה מפני המגפה. הזכות להפגין, כמו זכויות חשובות נוספות, דוגמת קיום תפילות וטקסים דתיים, הוגבלו במהלך השנה החולפת, מסגר לסגר, על מנת לבלום את התפשטות התחלואה. זכויות אלה, כולן, ראויות לשמירה, להגנה ולטיפוח. דא עקא, בנסיבות העניין דנן, חשיבותה הרמה של הזכות, אין בכוחה להפוך עתירה תיאורטית, למעשית. זאת ועוד: על רקע פגיעתה הרעה של המגפה בבריאות ובכלכלה, ושאר מרעין בישין שהביאה עלינו הקורונה; כשכל אדם בישראל נאלץ לשנות מאורחות-חייו, כדי לשמור על עצמו ועל מנת להגן על זולתו; כשרבים ספוּנים בבתיהם, חוששים מהידבקות במחלה, טרודים בדוחק הפרנסה, מנותקים מבני משפחה ומחברים; דומני שבמצב דברים שכזה, פסיקה בעתירה תיאורטית לגבי 13 ימי מגבלת ה-1,000 מטר, ימים שחלפו-עברו לפני כחצי שנה, גם לא תועיל להעלאת קרנה של הזכות להפגין.
17. אזכיר שוב, כי הנסיבות השתנו בתכלית, וכיום, ניתן להֵאחז בתקווה שלפיה הגבלות חמורות וחריגות מן הסוג שידענו במהלך חודש ספטמבר 2020, לא ישובו עוד. אשר לקנסות, אין בכל האמור לעיל כדי למנוע את בחינת טענותיהם של הנִקנסים הפוטנציאליים לגופן. לא אלמן ישראל. עומדת להם האפשרות להשיג על הקנס שהוטל עליהם, ככל שהוטל, אם בדרך של הגשת בקשה לביטולו, אם בדרך של הגשת בקשה להישפט.
סוף דבר
--- סוף עמוד 80 ---
18. אשר על כן, במה שנוגע לחוק הסמכויות, מצטרף אני לעמדת חברתי הנשיאה, כי דינן של העתירות – לדחייה.
במה שנוגע לתקנה 24(1) לתקנות, אני חולק על דעתה. סבורני, כי משעמדה התקנה בתוקפה למשך 13 ימים בלבד; משהיה זה בצוק העיתים, בזמן השפל שפקד אותנו בגל השני של מגפת הקורונה; משפג תוקפה של התקנה לפני כחצי שנה, ולא חוּדש עוד, הרי שדיון בעניינה לא יהא אלא תיאורטי בלבד; נִזקו עולה על תועלתו. אין הצדקה להענקת הסעד הגורף של ביטול הקנסות כולם, ואין טעם טוב דיו להכריז על בטלותה מעיקרא של תקנה זו, שהתקינה הממשלה כולה, באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת.