6. הנני שותף גם לדעתה של חברתי הנשיאה בנושא הפרשנות המקיימת, ובעניין החריגים המאפשרים ליבון והכרעה בסוגיות שהפכו במהלך הדיון בעתירות – לעיוניות.
אפרט גישתי בנושאים אלה מיד בסמוך.
7. הפרשנות המקיימת שנקטנו בה כאן, בעקבות הצהרות המשיבים לגבי הדרך שבה הם קוראים ומבינים את חוקי המסגרת, נושאי העתירות – עדיפה על הצורך בפסילה חוקתית של החוקים הנ"ל. גישה זה יושמה בעבר, בין היתר: ב-בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נט(4) 241 (2004) (דעת הרוב שם); ב-בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו]
--- סוף עמוד 84 ---
(28.05.2012); ב-בג"ץ 5113/12 פרידמן נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (07.08.2012); ב-רע"א 7204/06 ארליך נ' ברטל [פורסם בנבו] (22.08.2012); ב-בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת [פורסם בנבו] (15.04.2015) בחוות דעתי שם במסגרת דעת הרוב, וב-בג"ץ 4406/16 איגוד הבנקים בישראל נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (29.09.2016)).
הנה כי כן, ראוי להתמיד בדרך זו, ככל שהדבר אפשרי והפרשנות המקיימת סבירה. השוו בארה"ב: Nat'l Fed'n of Indep. Bus. v. Sebelius, 567 U.S. 519, 132 S. Ct. 2566 (2012).
8. בשים לב לכך שההגבלות החריפות על השתתפות בהפגנות, שהושתו מכוח התקנות פגו בינתיים – המשיבים טענו כי העתירות הפכו עתה לעיוניות ולכן יש לדחות את הצווים-על-תנאי, או למחוק את העתירות. העותרים טענו מנגד כי מכוח חוקי המסגרת, נושאי העתירות – ההגבלות יכולות לחזור על עצמן וכי בעת שההגבלות חלו הוטלו קנסות על מי שנתפס כעובר על התקנות, וחשיפה זו לעיצומים הכספיים בעינה עומדת, אלא אם כן בית המשפט יקבע – במסגרת העתירות – כי המגבלות שנקבעו בתקנות בטלות.
למעשה הצדדים נחלקו בהקשר זה בשאלה האם חלה במקרה שלפנינו דוקטרינת ה- Mootness, שנקלטה בישראל מארה"ב, או שמתקיימים פה החריגים לדוקטרינה זו, שנקבעו בארה"ב ושאף אותם אימצה הפסיקה אצלנו. סוגיה זו תלובן בפיסקאות הבאות.
9. מקורה של דוקטרינת ה- Mootnessשפותחה בארה"ב כעילת סף, על חריגיה שיפורטו להלן – "יובאה" לשיטתנו המשפטית ב-בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.02.2010), שניתנה בהרכב מורחב (להלן: עניין פלוני). באותה פרשה הסביר חברי, המשנה לנשיאה א' ריבלין, את הבעיה שהולידה את הדוקטרינה כך:
--- סוף עמוד 85 ---