"לא פעם עולה שאלת הדיון בסוגיה תיאורטית במסגרת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוהג לדון בסוגיה תיאורטית ומבכר להמתין בקביעת הלכות עד-בוא מקרה פרטני מתאים. אולם במקרים מסוימים ייזקק בית המשפט בכל זאת לעתירה בעלת אופי תיאורטי. עמד על כך השופט י' זמיר בבג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241 (1999) [...] באותו מקרה נדונה שאלת חוקתיותה של הוראה בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, הקובעת את תקופת המעצר של חייל בידי שוטר צבאי עד שהוא מובא בפני שופט צבאי. נקבע כי חרף הפן התיאורטי של העתירות יש לדון בהן לאור חשיבותה של השאלה הנוגעת לעקרונות היסוד של שלטון החוק, לאור השכיחות שבה מתעוררת השאלה ולאור "אורך החיים הקצר" שלה: "היא עולה כאשר חייל נעצר על ידי שוטר צבאי; היא קיימת במשך ימים ספורים בלבד, עד שהחייל משתחרר או מובא בפני בית דין צבאי להארכת המעצר; ואז היא גוועת" (שם, בפיסקה 9).
בהמשך (שם, בפיסקה 10) ציין המשנה לנשיאה א' ריבלין כי על רקע הדילמה הנ"ל – התוו בתי המשפט הפדרליים בארה"ב את דוקטרינת ה- Mootness(חוסר רלבנטיות מעשית) וקבעו גם את החריגים לה, בגדרם בית המשפט יידרש לשאלה המשפטית לגופה, אף שהמחלוקת הקונקרטית בתיק התייתרה. מבין חריגים אלה לכלל ה- Mootnessאציג פה שניים:
החריג הראשון חל כאשר ניתן לצפות שהשאלה המשפטית הנדונה או דומה לה עשויה להתעורר שוב בעתיד הקרוב, לגבי הצדדים המסוימים להליך, או ביחס לאחרים, אך קושיה זו, בגלל אופייה הזמני, צפויה ממילא להפוך לתיאורטית במהלך ההתדיינות המשפטית. כך, למשל, בפרשת Roe v. Wade, 410 U.S. 113 (1973), שעסקה בזכות להפלה, נקבע כי אמנם אין בהכרעה כדי להשפיע על זכויותיה של המערערת שם, אשר עקב התמשכות ההליכים כבר הספיקה ללדת, אך כיון שבעיה זו היא אינהרנטית לשאלת חוקתיותו של האיסור על ביצוע הפלות, במובן זה שההליכים לעולם לא יהיו רלוונטיים לגבי הצדדים הפרטניים למשך יותר מתשעת חודשי ההריון – אין לדחות את הערעור על בסיס דוקטרינת ה-
--- סוף עמוד 86 ---
Mootness. השוו אצלנו: בג"ץ 73/85 סיעת כך נ' יו"ר הכנסת, פ"ד ל"ט(3) 141, 141, 146-145 (1985).
החריג השני – מתקיים כאשר דחיית ההליך על בסיס דוקטרינת ה- Mootness עלולה לחשוף את אחד הצדדיים להליכים פליליים, או לתביעה אזרחית (עיינו: Edgar v.MITE Corp. 457 U.S. 624 (1982)).
הערה: קיימים גם חריגים נוספים ואולם לא אזכירם פה כי אין הם רלבנטיים לענייננו. עיינו: עניין פלוני, פיסקה 10 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין, וכן ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי [פורסם בנבו] (04.05.2001). עוד אציין, כי מאז עניין פלוני, דוקטרינת ה- Mootnessוהחריגים לה אוזכרו בהסכמה בפסיקה חוקתית נוספת (ראו: בג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד נ' ראש ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (13.04.2016) וכן ב-בג"ץ 2996/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ראש הממשלה [פורסם בנבו] (21.01.2019) והחלטתי כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-21 ב-תב"כ 8/21 עו"ד שחר בן מאיר נ' מפלגת הליכוד [פורסם בנבו] (27.02.2019)).