22. התרשמתי כי המשיבה בחנה את הנתונים שהועברו אליה בנושא החומר החסוי לגבי העותרות, וכי לא נעלמו מעיניה המועדים שבהם בוצעו העבירות לכאורה, סוגן וחומרתן. שוכנעתי כי הנתונים ההלו מטילים דופי ביושר וביושרת מבקשות הרישיון והסתמכות המשיבה עליהם במקומה, בתאימות לאופיו של המידע ולהיקפו. הסתמכות זו מתכתבת אף עם ההנחיות בחוזר, היא נחזית כמחויבת המציאות משום טעמי שמירה על שלום הציבור והיא נועדה לתכלית ראויה של העדפת אינטרס הציבור לחזות בהדרת גורמים בלתי לגיטימיים משוק מתן האשראי ומשוק מתן השירות בנכס פיננסי. המשיבה העבירה את אופי המידע תחת שבט ביקורתה והתרשמה, כפי התרשמותי שלי, כי מדובר במידע משמעותי המצוי במוקד העיסוק המפוקח. אני סבור כי די בכך כדי לקבוע שלא דבק פגם מינהלי בהתנהלות הרשות ובהחלטות.
23. אשר לטענות העותרות בדבר זכות הטיעון. כפי שציינתי ב-עת"מ 16244-02-20 הנ"ל, [פורסם בנבו], כלל הוא שרשות לא תקבל החלטה בנוגע לזכויותיו של אדם אלא אם ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו מלפניה מבעוד מועד. זכות הטיעון נתפסת כאחד מכללי הצדק הטבעי והיא נובעת מחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטונית חייבת בה. עם זאת, אין כל חובה שהשימוע ייערך בעל-פה דווקא, ולא באמצעות העלאת טיעונים בכתב (ראו בג"ץ 161/84 חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 793, 797 (1984); בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב(2) 1493, 1508 (1958)); בג"ץ 10307/08 איגוד חברות הפרסום נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו [פורסם בנבו] (8.12.2008); בג"ץ 6437/04 תבורי (קטינה) באמצעות אמה רעיה תבורי ו-163 אח' נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד נח(6) 369, 378 (2004); עע"ם 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' ד"ר משה ברקת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון [פורסם בנבו] (13.8.2020). שימת הלב כי במקרה אחרון זה צוין שייתכן שהיה מקום לערוך שימוע בעל-פה ובזו הלשון: "התרשמותי היא שזהו אחד מאותם מקרים שבהם נכון היה לשקול מימוש של זכות הטיעון שהייתה מוקנית למערערים במתכונת של שימוע בעל-פה. מימושה של זכות הטיעון אמור להבטיח את יכולתו של מי שעלול להיפגע מהחלטה מינהלית להציג את טענותיו באופן אפקטיבי ... כאשר נותנים את הדעת לכך שמצד אחד ההחלטה נוגעת לטוהר המידות, ומצד אחר משליכה על משלח יד שבו עסק אדם במשך שנים על רקע שינויים במשטר הרגולטורי, וכאשר הוא טוען שלא הבין את משמעות ההליך שנחשב כשימוע שניתן לו – דומה שהיה מקום להקפדה מיוחדת בכל הנוגע לאופן מימושה של זכות הטיעון".