עוד טוענת אפרידר בהקשר זה, כי העיריה מנועה ומושתקת מלטעון נגד קביעות השמאי המכריע, מר רוזנברג, משנמנעה מלערער על שומתו וכאשר לשיטת אפרידר לא כפרה היא מיד בתוקף קביעותיו, עד לתביעה דנא.
כן טוענת אפרידר, כי מגיעות לה זכויות בגין מלוא ההוצאות שהוציאה בקשר לתכנית שערכה בהמשך להסכמים, לרבות הוצאות משפטיות בקשר לביטול קנס שהוטל עליה בגין דיווח הצדדים על ההסכם הראשון.
אפרידר סבורה, כי סירוב העירייה לניצול הזכויות העומדות לאפרידר לשיטתה, ברח' המח"ל, בניגוד להסכם השני כפי שפירשה אותו אפרידר, נעדר תום לב ומהווה הפרה של ההסכמים.
אפרידר הוסיפה וטענה, כי העירייה התעשרה על חשבונה, משום שהמצב דהיום הינו, כי העירייה קיבלה לידיה את בית העם בהתאם הסכמים שבין הצדדים, ועד כה לא מילאה את חלקה בהסכמים אשר נועד להוות תמורה עבור העברת המקרקעין לידיה.
לסברתי, משנדחתה פרשנותה של אפרידר לעניין ההסכם השני, ומשנדחתה טענתה בעניין הסיכום בדבר העברת יתרת הזכויות לרח' המח"ל, הרי שממילא יש לדחות את טענתה להפרת ההסכם בהקשר זה.
נוכח המסקנה דלעיל שלפיה אין לפרש את התיבה "אם יתברר כי אין אפשרות להקצות בתחום התכנית החדשה זכויות בניה בשווי זהה לשווי הזכויות המגיעות לאפרידר על פי הסכם הפשרה...", כמתייחסת למגרש 210 בלבד, והעדפת פרשנותה של העיריה המפרשת את ההוראה על פי פשט לשונה, יש כמובן לדחות גם את הטענה להפרת ההסכמים, בעצם עמידת העירייה על עמדתה, הנובעת מן הפרשנות האמורה.
לא הוכח לסברתי, כי העירייה הפרה התחייבותה העיקרית שבס' 8 להסכם הראשון, לשתף פעולה עם אפרידר ולפעול ביעילות ובאינטנסיביות, כדי לקיים את הוראות ההסכם, משלא הוכח, כי סירבה לשתף פעולה עם אפרידר לעניין קידום תכניות על פי ההסכם, או כי התנגדה לתכניות כאלה. יודגש, כי לפי סיכומי העירייה הרי שגם כיום אינה מתנגדת למתן זכויות בניה נוספות לאפרידר בגין חלקה של אפרידר בהוצאות המיסוי והכנת התכנית, כאשר על אפרידר לנקוט לצורך כך, בהליך התכנוני המתאים (ס' 115 לסיכומי העירייה).
סבורני, כי די במסקנות האמורות, שלפיהן לא הפרה העיריה את ההסכמים שבין הצדדים, להוביל לדחיית התביעה. אוסיף בקצרה, באשר למחלוקת בדבר היקף הזכויות העומדות עדיין למיצוי ע"י אפרידר, בהתאם להסכמים, כי מקובלת עלי חוות דעתו של המומחה מטעם העיריה, מר לב, לעניין זה, לאחר שלא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית.